בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוף בן | סכנות ההצלחה

תגובות

אפשר לאהוב או לשנוא את ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל אי אפשר להתווכח עם הצלחותיו. מאז שובו לשלטון ישראל נהנית מרגיעה ביטחונית, צמיחה כלכלית ויציבות פוליטית שלא נרשמו בדור האחרון. הציבור מעדיף את הקיפאון המדיני והאיפוק הביטחוני של נתניהו על פני מדיניות קודמו, אהוד אולמרט, ששילבה תעוזה מדינית עם הרפתקנות צבאית. הישראלים מאוהבים בסטטוס קוו, ולא רוצים שיפריעו להם עם יוזמות שלום או מלחמות. הפסיוויות של נתניהו מתאימה להם בול.

במדיניות החוץ שלו התגלה נתניהו כדיפלומט מוצלח, שיודע למנף לטובתו משברים ולהפוך אותם להזדמנויות. את הקשיים הפוליטיים של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ניצל כדי להתנער מהקפאת ההתנחלויות ולהדוף את יוזמת השלום האמריקאית. הערכתו שיוכל לכופף את הנשיא בעזרת הקונגרס והקהילה היהודית באמריקה, התבררה כנכונה. אובמה נאבק על בחירתו לכהונה שנייה ומפזר הצהרות אהבה לישראל, למרות שאינו סובל את נתניהו ואת מדיניותו.

כשטורקיה הסתכסכה עם ישראל במשבר המשט, נתניהו מיהר לכונן ברית אסטרטגית עם יוון. וכשהתערערו יחסי אנקרה עם דמשק, ויוון נקלעה לקריסה כלכלית, נתניהו התקרב בחזרה לרג'פ טייפ ארדואן. את הסכם הפיוס בין הפתח לחמאס ניצל כדי להתנער מהלחץ הבינלאומי לוויתורים לפלסטינים, ולשמור לעצמו את חופש הפעולה. עכשיו הוא נאבק נגד יוזמת מחמוד עבאס להשיג את הכרת האו"ם במדינה הפלסטינית. העצרת הכללית בספטמבר עוד רחוקה, אבל עבאס מראה כבר סימני חולשה ונחישותו נסדקת.

המהפכה בעולם הערבי רק חיזקה את מעמדה האסטרטגי של ישראל. לארה"ב ולשותפיה האירופים נגמרו בעלי הברית האחרים באזור. המשטרים הערביים מתפרקים, או נאבקים על הישרדותם, וישראל נותרה לבדה כאי של יציבות ותמיכה בלתי מסויגת במערב. איראן ממשיכה בתוכנית הגרעין, אבל קרועה במאבקים פנימיים ומתקשה לשמור על שלטונו של בן חסותה הסורי, בשאר אסד. אין לחץ של ממש על נתניהו לצאת למלחמת-מנע בהולה נגד איראן - אבל אין גם מי שיעצור אותו, אם יחליט לשגר את חיל האוויר לנתאנז, בושהר וקום.

במצב כזה, אין פלא שנתניהו מקרין שביעות רצון עצמית ומתעלם מהאזהרות של אהוד ברק ושמעון פרס, חסידיו הנלהבים מיום אתמול, שמתריעים עכשיו מפני "צונמי מדיני" ו"התנגשות בקיר". במקום להקשיב להם, הוא חוגג עם חבריו מהימין הקיצוני את "ניצחונו על אובמה" וסוחט מחמאות מאביגדור ליברמן.

הבעיה היא שעמדות נתניהו הולכות ומתרחקות מהקואליציה שלו, שמושכת בפראות ימינה. הצהרותיו בעד מדינה פלסטינית לא מקובלות על שותפיו, שמטיפים לסיפוח הגדה המערבית לישראל. דבריו בישיבת הממשלה השבוע - שנחשפו על ידי ברק רביד אתמול ב"הארץ" - על רצונו בהיפרדות מהפלסטינים ובשמירה על רוב יהודי מוצק בגבולות העתידיים של ישראל, קרובים יותר לעמדות אולמרט מאשר לעוזי לנדאו ולימור לבנת, שהתווכחו עם ראש הממשלה על "האיום הדמוגרפי".

אם נתניהו מאמין בחלוקת הארץ, כפי שהכריז בקונגרס, בכנסת ובישיבת הממשלה, עליו להחליף את שותפיו הפוליטיים. אין דרך אחרת להגשמת חזונו, הנהנה מתמיכת רוב הציבור. ציפי לבני צריכה להיכנס למשרד החוץ במקום ליברמן, כדי שהמו"מ עם הפלסטינים יחודש והעולם יאמין שישראל רצינית ולא רק ממציאה תירוצים להמשך הכיבוש והרחבת ההתנחלויות.

אין סכנה גדולה יותר למדינאות טובה מאשר שיכרון ההצלחה. זה מה שהפיל את גדולי המנהיגים והמצביאים בהיסטוריה, וזה מה שמאיים עכשיו על נתניהו. אם ימשיך בריקודיו עם ליברמן ורבני המתנחלים, הוא ידחק את הפלסטינים לאינתיפאדה שלישית, ויוביל להתגשמות התחזיות הקודרות של שר הביטחון ונשיא המדינה. כדי שברק ופרס יתבדו, נתניהו צריך להקים קואליציה אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו