בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורי מילשטיין | מחירם של זרי הדפנה

הזירה

תגובות

אילו ראשי מדינות ומפקדי צבאות היו לומדים לעומק את ההיסטוריה הצבאית, הם היו מפקפקים באפשרות של הכרעה במלחמות. אדולף היטלר אמנם למד היסטוריה צבאית, כחובבן, אבל גזענותו מנעה ממנו להבין אותה. בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה הוא קיבל אישור לאינטואיציה שלו שניתן להכריע אויבים, כאשר צבאו המעולה הכריע בקלות את פולין ואת צרפת.

לכן היום, בדיוק לפני שבעים שנה, הורה היטלר לפלוש לברית המועצות במבצע "ברברוסה", להכריע אותה צבאית ולמחות אותה מעל פני האדמה. במבצע זה היתה לצבא הגרמני הצלחה שכמותה נחלו צבאות מעטים בהיסטוריה, בהתחשב בעוצמת הצבא האדום. הצבא הסובייטי הסדיר הושמד כמעט לחלוטין במחצית השנייה של 1941: מיליון וחצי חיילים רוסים נהרגו, שלושה מיליון וחצי נפלו בשבי. כ-15 אלף טנקים, 10,000 מטוסים ו-67 אלף תותחים סובייטיים הושמדו או נלקחו שלל.

תוצאות אלה שיכנעו את היטלר כי ברית המועצות הוכרעה למעשה, וכי התפוררות המשטר הסובייטי היא עניין של זמן. הגנרלים שלו חלקו על דעתו וביקשו להמשיך בתנופה ולהשתלט על עיר הבירה מוסקווה, מרכז העצבים של בריה"מ, כדי לברוא "רוסיה חדשה", נטולת קומוניזם, שתהיה בעלת בריתה של גרמניה. היטלר סבר שמצבה היה נואש והתאווה לשלוט בה ישירות. הוא כפה על הגנרלים שלו מהלכים אחרים מאלה שרצו. בכיר הגנרלים שלו, היינץ גודריאן, נהג לומר: "אין מצבים נואשים, יש רק אנשים מיואשים". סטלין לא התייאש, ובדרך נס הצליח לגבש סביבו את בריה"מ כולה למאבק נגד היטלר.

החורף הקשה של 1941-1942 העניק לסטלין את פסק הזמן ההכרחי: מהלך ההכרעה הגרמני, שהתחיל באופן מבריק, נהפך למלחמת התשה של ניצחונות בנקודות. עד נובמבר 1942 השיגו הגרמנים יותר נקודות, מכאן ואילך, עד סוף 1943, היו לצבאו של סטלין הישגים רבים. מלחמת ההתשה הקיזה את דמה של גרמניה, שהיתה עסוקה גם בחזית הים תיכונית ובמערכה קשה בשמי המולדת. ב-1944 התהפכו היוצרות: הצבא האדום הסיג את הגרמנים מברית המועצות והשיג הכרעה צבאית אמיתית בברלין.

עד כמה שההשוואה בלתי נעימה, גם שר הביטחון של ישראל במלחמת ששת הימים, משה דיין, לא התעמק בהיסטוריה צבאית. לאחר ששת ימי המלחמה, החודש לפני 44 שנים, הוא העריך שמצרים הוכרעה. בניגוד להיטלר, שלא הצליח לשכנע את הגנרלים שלו שהתחוללה הכרעה, הגנרלים של דיין שמחו להצטרף לחגיגת הניצחון.

דיין הכריז שהוא "מחכה לטלפון" מנשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר. אבל מצרים לא הוכרעה, ושבועיים לאחר הפסקת האש התחילה במלחמת התשה נגד ישראל. כמו בחזית שבין גרמניה לברית המועצות, גם בחזית שבין ישראל למצרים התחוללה שלוש שנים מלחמת התשה. וכמו היטלר ומקורביו, גם דיין, ראש הממשלה, גולדה מאיר, והרמטכ"לים חיים בר לב ודוד אלעזר המשיכו לנוח על זרי הדפנה של ההכרעה במלחמת ששת הימים, בשעה שצה"ל והחברה הישראלית הותשו.

כמו שסטלין ניצח במלחמת המוחות את היטלר, כך גבר אנואר סאדאת על דיין והשיג ניצחון גדול במלחמת יום הכיפורים: צבא מצרים ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו: ניהל מלחמה מוגבלת, השתלט על רצועה של כעשרה קילומטרים ממזרח לתעלת סואץ ולא נסוג ממנה עד הפסקת אש, הרג כ-2,600 חיילים ישראלים, התיש את החברה הישראלית והניע בה תהליכי ייאוש וכפה את רצונה של מצרים על ישראל: להחזיר למצרים את כל חצי האי סיני, "עד המילימטר האחרון", בלא להשאיר לישראל גבולות ביטחון.

האם נידונים אנו לחזור על שגיאות העבר שוב ושוב? אולי עדיף לנו לאמץ את אמרתו של גודריאן, בשינוי אחד: אין הכרעות סופיות ואין מצבים נואשים, יש אנשים מיואשים ויש אנשים הנחים על זרי הדפנה. אלה ואלה מאיימים על קיום מדינתם.



דיין. סבר בטעות שמצרים הוכרעה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו