בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | מתפקדי הארגזים

תגובות

אל תתגוללו על מפלגת העבודה ועל מפקד הארגזים החדש שלה; האשם אינו בה. אין גם טעם להתגולל על שיטת הפריימריס; יש רעות כמותה, אבל אין טובה ממנה. נכון שהאינסטינקט הנוסטלגי סוחף אותי בחזרה אל החדרים אפופי העשן של הוועדה המסדרת ברחוב הירקון 110, בבית שממנו נותר עכשיו רק שלד עירום, עם הדמויות המיתולוגיות של פעם, שידעו להרכיב רשימה מייצגת, בלי כסף ובלי ארגזים, אבל זאת היתה פוליטיקת הבוסים, פוליטיקת אשפתות שגם מפלגת העבודה מאסה בה, בדיוק לפני 20 שנה.

נכון שהפריימריס לא הטיבו מאז עם המפלגות בישראל, לא דמוקרטיות יותר הן הפכו, אלא מושחתות יותר. נכון גם שהפריימריס לא הזרימו דם חדש ושונה לפוליטיקה הישראלית. העסקנים נשארו עסקנים, עם מינוי של קבע, לכל החיים כמעט.

לא הד-נ-א של העבודה אשם בכל אלה - מפקדי קדימה והליכוד לא נראים הרבה יותר טוב, והם ודאי לא הצמיחו נבחרים טובים יותר. הד-נ-א של הדמוקרטיה והחברה בישראל הוא אם כל חטאת. האשם הוא בשברירותה של הדמוקרטיה הישראלית ובחולשתה של החברה. מדובר בדמוקרטיה לעניים: לא רק משום שהיא רופפת ומאיימת להיסדק ולהיקרע בכל רגע, חסרת עוגנים ומבוססת על נבערות, עם ההנחה המעוותת שדי בקיומן של בחירות ובשלטון הרוב כדי לממשה; מדובר בעיקר בשיטה, שמבוססת על ניצול - ניצול חולשתם של העניים וחוסר האונים של הדפוקים.

וכי מי מתפקד כיום למפלגה כלשהי? אתם מכירים מישהו שהתפקד? מתי מעט, אם בכלל. ומי מתפקד בארגזים למפלגות הממסד? הערבים, העניים והחלשים האחרים. כשרבע ממתפקדי העבודה הם ערבים, בעוד שמספר מצביעיה הערבים נער יספרם, משהו חולה לא בשיטה, אלא במבנה החברה.

מאז ימי טמני-הול בארה"ב של ראשית המאה הקודמת, מבוססת הפוליטיקה הזאת על ניצולם המחפיר של החוליים החברתיים. לחלק מהערבים, המקופחים האחרים והעניים, אין עניין רב בהשקפות עולם, בעמדות פוליטיות, בחקיקת חוקים, במועמדים ובמצעים. הם רק רוצים ג'וב, אם אפשר; היתר בנייה, אם ניתן; מספר טלפון בחלונות הגבוהים. הם רוצים מקרר מלא קצת יותר והיתר לסגור מרפסת. רק אותם אפשר לקנות כך, בזיל הזול, במחירי סוף העונה, עונת הפריימריס הארורה.

זאת שעתם הגדולה של המתפקדים הקטנים, זאת שעתם היחידה. 50 טפסים תמורת רישיון לרובה ציד, 100 תמורת מקום עבודה לאחיין כיערן, ארגז עם 500 מתפקדים תמורת היתר להוסיף עוד קומה לבית. אין להם דרך אחרת להשיג זאת. את זה מנצלת השיטה ומנצלים הפוליטיקאים. גם להם אין כמעט דרך אחרת. ראו מי היו מלכי הפריימריס - דמויות כבנימין בן אליעזר - מה הם הבטיחו ובכמה קנו. וכי איך אפשר להסביר אחרת את התדפקות הערבים על שערי העבודה, מנשלתם ומקפחתם הגדולה זה דורות, התרפקות אחיהם על "ישראל ביתנו", שאינה ביתם, והצבעתם לש"ס, שאינה מפלגתם.

אין טעם לדבר עכשיו על שינוי השיטה. מחליפתה לא תהיה טובה יותר. צריך אולי להגביר את הפיקוח, אבל גם זה לא יעזור הרבה. כל עוד התודעה הדמוקרטית כה רופפת והקיפוח החברתי כה משווע, יימשך הריקוד המושחת הזה, שניים לטנגו, פוליטיקאים ציניים מזה ומתפקדים חסרי ישע מזה. בזמן שעמי ערב מחרפים נפשם לדמוקרטיה, אצל שכנתם היא מתגוללת בראש חוצות, ככלי ריק ומשחית.

היזכרו בסקר של קרן פרידריך אברט שהתפרסם ב"הארץ" לפני כשלושה חודשים: 60% מהצעירים הישראלים, מפונקי הדמוקרטיה, מעדיפים "מנהיג חזק" על פני שלטון החוק; 70% מעדיפים את הביטחון על הדמוקרטיה. עם דיוקן קיבוצי שכזה קשה לבוא בטענות למפלגת העבודה, קשה להלין על ארגזיה. שורש הבעיה עמוק הרבה יותר, וסכנתה מאיימת הרבה יותר מבחירתו של מועמד כזה או אחר לראשות העבודה, עם ארגזי השולל או בלעדיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו