בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דימיטרי שומסקי | האמת המרה של שני העמים

תגובות

פרופ' שלמה אבינרי במאמרו "אמת, לא נרטיב" ("הארץ", 17.6) קורא להפריד בין נרטיבים לאומיים לאמת היסטורית בהצגת אירועי הנכבה. לדבריו, מצד אחד קיים הנרטיב הישראלי-הציוני על הזיקה למולדת ההיסטורית של העם היהודי ומצוקת היהודים, ומצד אחר הנרטיב הפלסטיני, הרואה ביהודים עדה דתית בלבד ובציונות תופעה אימפריאליסטית. מעבר לטיעונים אלה קיימת, לדעתו, אמת היסטורית עובדתית, שאינה "נרטיב": ב-1947 קיבלה התנועה הציונית את החלטת החלוקה של האו"ם, ואילו הצד הערבי דחה אותה ויצא למלחמה, שכתוצאה ממנה התרחשו אירועי הנכבה.

ואולם עובדות היסטוריות שהיו לנחלת המציאות המזרח תיכונית לקראת 1947, ועל רקע קיומן פרצה מלחמת העצמאות הישראלית והתרחשו אירועי הנכבה הפלסטינית, נקבעו כתוצאה ישירה של התקבלות הנרטיב הציוני בידי מעצמות המערב שלושה עשורים קודם לכן. ב-1917, לאחר מפלת טורקיה העותמנית ונפילת המזרח התיכון בידי מעצמות ההסכמה, הצהירה אחת מהן על זכות העם היהודי לכונן לו בית לאומי בארץ ישראל. ההצהרה ניתנה מתוך הכרה של הממשלה הבריטית בזיקת העם היהודי למולדת ההיסטורית ובמצוקת היהודים.

התמזל מזלה של התנועה הציונית, וגורלה הופקד בידי מעצמה בעלת רגישות תיאולוגית לרעיון זיקת עם ישראל המקראי לארצו.

ואולם הבה נשווה בנפשנו, כי לאחר הניצחון במלחמת העולם הראשונה היו בריטניה הגדולה ובעלות בריתה מאמצות את הנרטיב הפן-ערבי, או הנרטיב הפלסטיני בראשיתו. ואז, ברוח עקרון ההגדרה העצמית ללאומים שבשמו נלחמו, קובעות כי פלסטין, לרבות היישוב הציוני הצעיר, תהיה חלק ממדינת הלאום הפן-ערבית או ממדינת הלאום הפלסטינית. כל זאת מתוך הבטחה, כי הזכויות הדתיות והאזרחיות של יהודי פלסטין לא ייפגעו ויישארו כפי שהיו ליהודי טורקיה העותמנית המאוחרת עד פרוץ המלחמה.

יש להניח, כי במקרה זה לא היו היהודים הציונים יושבים בחיבוק ידיים, אלא היו פותחים בהתקוממות מזוינת נגד מדינת הלאום החדשה שהוקמה על שטח ארץ מולדתם ההיסטורית. לא מן הנמנע, שבהעדר תמיכה משועי העולם היתה התקוממות נוחלת מפלה וסופה היה מעשי גירוש, טבח וטיהור אתני, שלא היו נדירים לא בטורקיה העותמנית המאוחרת, לא במדינות הלאום הנוצריות, ולא במרחב האירו-אסיאתי.

האם לאחר אסון לאומי כזה היה נמצא ולו אינטלקטואל ציוני אחד שהיה טוען, כי מעל ומעבר לשני הנרטיבים הלאומיים קיימת אמת היסטורית עובדתית, ולפיה הערבים הציעו ליהודים את אותן זכויות קיבוציות שהיו להם בטורקיה העותמנית - שמהיקפן ומהותן התפעל דוד בן גוריון ב-1916 - ואילו הציונים בחרו בדרך של עימות מזוין, וכעת עליהם לשאת בתוצאות ולקבל אחריות להכרעתם? מסופקני. שהרי אינטלקטואל ציוני זה היה מן הסתם מוקע בידי חבריו לתנועה כבוגד, שלא האמת ההיסטורית בפיו אלא גרסת האויב המדכא, שהשתלט בכוח הזרוע ובסיוע גורמים זרים על מולדת העם היהודי.

הנרטיבים הלאומיים הם חלק בלתי נפרד מהמציאות העובדתית של הסכסוך הלאומי הישראלי-הפלסטיני באשר הם מעצבים את פניו, מזינים את קיומו ומכוננים אותו מחדש פעם אחר פעם. זוהי אפוא אמת היסטורית אחת ויחידה. אמת, ולא נרטיב. האמת המרה של שני עמים בארץ אחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו