בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | מס הסטייקים והיטל הדניס

תגובות

אמנם הקוטג' היה הכוכב של השבוע, ונכון גם שענף החלב הוא הדוגמה הטובה ביותר למשק מתוכנן, קרטליסטי, הנהנה מאיסורי יבוא ולכן גובה מחירים מההפטרה, אך בכל זאת מדובר רק בדוגמה אחת מני רבות למבנה המעוות של המשק הישראלי.

אפשר לעבור, למשל, לענף שונה לחלוטין: נמלי הים. שם הסיפור שונה, אך התוצאה זהה: מחירים מנופחים. בנמלים בוצעה לכאורה רפורמה שהיתה צריכה להוביל לתחרות, לייעול ולהפרטה, אך בפועל לא קרה כלום. הוועדים ממשיכים לשלוט בנמלים, אין שום הפרטה באופק, והאוניות מחכות זמן רב בהרבה מהדרוש. צוואר הבקבוק של המשק נשאר סתום, ואנחנו משלמים על כך במחירים גבוהים.

לפני שלושה חודשים התברר לאוצר, שהנהלת הנמל מחלקת לעובדים "תמריץ סטייקים", שפירושו חלוקת תלושים לארוחות במסעדות. הממונה על השכר, אילן לוין, הורה להפסיק את החגיגה, אך בתגובה פתחו העובדים בעיצומים ופרקו אוניות בקצב צב. מה הפלא, שעלות הפריקה והטעינה בנמלי ישראל היא הגבוהה ביותר בעולם? ומה הפלא, שהעלות הזאת מגולגלת על מחירי כל המוצרים במשק? "מס הסטייקים" נקרא לזה.

ב-2008 החליטה הממשלה להעביר את חוות דגי הדניס ממפרץ אילת לשטח הקרוב לנמל אשדוד, אך אינו שייך לנמל. אבל עובדי הנמל החליטו שגם להם מגיע משהו מעסקי הדגים, ולכן דרשו לקבל ארבעה תקנים. חברות גידול הדגים, ערדג ודג-סוף, אמרו שאין להם שום צורך בעובדי נמל, אבל הרעיון היה שהחברות ישלמו על "כאילו עובדים", במטרה שעובדי הנמל רק לא יפריעו. מה הפלא, שדג דניס מחירו שקול בזהב? "היטל הדניס" נכנה זאת.

לפני שלושה חודשים חגג אלון חסן, יו"ר הוועד, את בר המצווה של בנו. כל עובדי הנמל היו מוזמנים לחגוג באולם שמחות באשקלון, לכן נסגרו שערי הנמל לארבע שעות תמימות. הנזק הכלכלי היה רב; משאיות חיכו ואוניות לא נפרקו. זוהי "מתנת בר מצווה" מעם ישראל לחסן.

אבל לא רק הנמלים. בבנקאות יש שניים-שלושה מתחרים גדולים בלבד, ולכן העמלות בשמים. בשוק ההון אנו משלמים את דמי הניהול הגבוהים ביותר בעולם, בקרנות נאמנות העוסקות במניות. כך קורה גם בסלולר, בדלק וברשתות השיווק. במלט יש מונופול שאינו מאפשר יבוא מתחרה, ושירותי הטיסה יקרים מאוד עקב מונופול רשות שדות התעופה.

בענף המזון יש בעצם ארבעה יצרנים גדולים, תנובה, שטראוס, אסם ויוניליבר, ששום רשת שיווק אינה יכולה בלעדיהם. לכן הם יכולים לשחק במחירים. אבל אם יצרן קטן ינסה להכניס את מרכולתו לסופר, הוא יעבור סדרה ארוכה של התעללות. הוא יידרש לשלם בונוסים שונים ומשונים, להעביר אחוז מסוים מהמכירות "בגין פרסום וקידום מכירות של הרשת", ואם יעז להכניס מוצר חדש, יידרש לשלם קנס שנקרא "הנחת החדרה". וכל זה מעלה הוצאות ומייקר מחירים.

השבוע דובר רבות על המכסים הגבוהים מאוד המוטלים על יבוא מוצרי החלב. אבל יש מכסים גבוהים עוד על שורה ארוכה של מוצרי מזון. למשל: יש מכס של 190% על יבוא בשר בקר טרי ומכס של 170% על יבוא עוף טרי. על יבוא דבש תשלם מכס של 250%. על יבוא תפוחי אדמה יגבו ממך 230%. על שום טרי מוטל מכס של 8.9 שקל לק"ג. על זיתים טריים 120%, על שקדים מקולפים 100%, על שמן זית 4.84 שקל לק"ג, על שימורי טונה 12% פלוס 3.45 שקלים לק"ג. אז מה הפלא שהמחירים בשמים אם כך בולמים יבוא מתחרה?

ובל נשכח להוסיף את עלות הכשרות שמייקרת הכל, את המסים הכבדים, הארנונה הרצחנית לעסקים, ואת האי-ודאות הכללית שגם היא מוסיפה להתייקרויות.

אז לא רק הקוטג' אשם. כולם עושים צחוק מהצרכן הישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו