בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכסנדר יעקובסון | ציוני בעל כורחו

תגובות

"להשתחרר מהציונות" קורא יצחק לאור ("הארץ", 3.6), וכל זאת כדי שנוכל להיפרד מהתפישה התובעת בעלות בלעדית של העם היהודי על הארץ, מטעמים היסטוריים ודתיים. אין שחר לדברים אלה: כפי שמזכירה רות גביזון ("להשחרר מהשטחים, לא מהציונות", "הארץ", 10.6), בלב לבו של הזרם המרכזי בציונות היו בכל התקופות רבים שתמכו בחלוקת הארץ בין שני העמים. רבים מהם עשו זאת לא רק משיקולים פרגמטיים, אלא מתוך הכרה בכך שהארץ היא גם מולדת של עם אחר ויש צדק בשאיפותיו הלאומיות.

לא לחינם מרבים אנשי שמאל, לרבות השמאל הרדיקלי, לצטט מנהיגים ציונים שקראו, עוד לפני הקמת המדינה, לפשרה עם הצד השני, להבנת נקודת ראותו ולהכרה בכך שהסכסוך בין שני העמים בארץ הוא, כפי שאמר חיים ויצמן, התנגשות בין צדק לצדק, ולא בין צדק לעוול. חבל רק, שטרם נמצא ציטוט כלשהו מפי חאג' אמין אל-חוסייני, שבו הוא קורא לפשרה, להבנת הצד השני ולהכרה בכך שיש צדק בעמדות שני הצדדים.

אין אפוא כל צורך "להשתחרר מהציונות" כדי לצאת מהשטחים ולשלול באופן עקרוני שלטון על עם אחר. מצד אחר, נשאלת השאלה: אם רוצים להשתחרר מהציונות, למה לצאת מהשטחים? מה רע, לשיטת לאור, בפתרון "המדינה האחת" בארץ כולה?

הרי לא ייתכן כי מדובר כאן באי רצון לחיות במדינה בעלת רוב ערבי-מוסלמי. לציוני כמוני אי אפשר לבוא בטענות כאלה: אני גם במדינה בעלת רוב דני לא רוצה לחיות. גם עם העם השלו והסימפטי של קוסטה ריקה לא הייתי רוצה, בעוונותיי, לקיים מדינה דו-לאומית. אני מעוניין לחיות במדינה עצמאית של עמי, ומכיר בזכות המלאה של העם הפלסטיני למדינת לאום משלו. אין בזה שום אפליה כלפי הערבים. אולם מי ש"השתחרר" מהציונות, מדוע ירצה להעביר קו גבול מלאכותי בתוך ארץ קטנה כדי לבתר אותה לשתי מדינות ננסיות? איזה היגיון יש בזה?

אולי השיקול הוא הצורך לשמור על התרבות העברית לאחר שתשוחרר מהציונות (משימה לא קלה כלעצמה) ולטפחה. אך מדוע לחשוב שהדבר לא יתאפשר במסגרת המדינה האחת בכל הארץ? אם אכן מפקפק לאור באפשרות זו, ראוי היה שיסביר על מה מבוסס פקפוק זה. הסבר כזה עשוי לתרום רבות לדיון המתפתח בנושא "המדינה האחת" מול "שתי מדינות".

ואולי, מעבר לתרבות העברית, יש כאן דבקות בסוג כלשהו של לאומיות עברית, חילונית ומתקדמת, כמובן, השואפת להשתלבות במרחב השמי? ובכן, האם יש דרך נאה להשתלב במרחב השמי יותר מאשר על ידי מדינה דו-לאומית חילונית בארץ, רצוי כחלק מאיחוד אזורי? או שמא אין לאור משוכנע בכך, שמדינה כזאת תהיה אכן דו-לאומית וחילונית, ושהמרחב השמי מוכן מצדו לשלב בתוכו לאומיות עברית חילונית? מעניין למה.

מכל מקום, ביחס למי שמתעקש על חלוקת הארץ, הדיבורים על זניחת הציונות נראים כפוזה אופנתית יותר מאשר "השתחררות" של ממש. טוב לדעת, כי גם מי שנפשו יוצאת לניגוח הציונות מבין לפעמים, שאם ברצונו להישאר כאן דווקא, הוא זקוק למדינה הציונית כדי שיהיה לו איפה לחיות ובמי להתגרות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו