בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי יונה | חברה בע"מ

הזירה

תגובות

בית המשפט אמר את דברו. הוא חייב את משרד החינוך לספק רישיון לפתיחתו של בית ספר פרטי, "חברותא", במדרשת רופין שבעמק חפר. פסק הדין בעניין זה סיכם מאבק ממושך בין "חינוך למנהיגות - חברה לתועלת הציבור בע"מ" לבין משרד החינוך. הנימוק העיקרי של בית המשפט המחוזי בתל אביב היה שבית הספר אינו מפר את חוק הפיקוח ועומד במבחני הרישוי, ולכן אין למנוע ממנו רישיון. כפי שכתבה השופטת שרה גדות: "סוף דבר, הערעור נדחה".

בית המשפט ביסס את פסק הדין על הנימוק שצוטט לעיל, אבל דחה את הטיעונים האחרים שהעלה משרד החינוך נגד פתיחת בית הספר. מקריאת פסק הדין קשה שלא לקבל את הרושם שדווקא שם טמונים השיקולים שהנחו את בית המשפט. בית המשפט קבע שאין ראיות לכך שבית הספר פוגע בעקרון האינטגרציה; שאין ראיות לכך שבית הספר עורך מבחני כניסה סלקטיביים; ושאין ראיות לכך שבית הספר מפלה תלמידים על בסיס כלכלי. נכון, בית הספר גובה שכר לימוד אסטרונומי של 35 אלף שקל לשנה, אבל עלה בידם של נציגיו לשכנע את בית המשפט שהמוסד מעניק הזדמנויות שוות גם למעוטי יכולת.

ואולי סוגיה זו לא ממש הטרידה את בית המשפט. נבירה בפסק הדין מלמדת שהחלטה לדחות את ערעורו של משרד החינוך נושאת אופי עקרוני ונגזרת מהשקפת עולם ערכית - כיבוד האוטונומיה של היחיד. אין מה לומר, זהו ערך שאין להקל בחשיבותו. מן הראוי שערך זה יהיה נר לרגליה של כל חברה הומנית וליברלית.

לדאבוננו, השופטת שרה גדות מאמצת פרשנות צרה של מושג האוטונומיה. היא בחרה בפרשנות המעקרת את המושג מתוכנו ומעניקה לו משמעויות אחרות בתכלית מאלו שניתנות לו על פי פרשנויות מתקדמות יותר. השופטת מצרפת את קולה לזרם אידיאולוגי ההולך ומתחזק בחברה הישראלית, שעושה שימוש לרעה במושג. גישתו של זרם זה מבטיחה את הרחבת האוטונומיה של היחיד, על חשבון הצרת האוטונומיה של רעהו.

השופטת גדות נסמכת על דבריו של השופט אשר גרוניס, שכתב כי ההתערבות של המדינה באוטונומיה של ההורים לקבוע את אופי החינוך של ילדיהם מוצדקת רק כאשר הפגיעה שלהם בילד "הינה קשה ומשמעותית. אם הפגיעה, הקיימת או הצפויה, אינה חמורה, יש ליתן משקל עודף להחלטתם של ההורים". כלומר, כל פגיעה אחרת, לדעתה של השופטת, מהווה התערבות לא מוצדקת באוטונומיה של ההורים ובזכותם לקבוע את אופי החינוך של ילדיהם.

קשה לדמיין פרשנות צרה יותר של מושג האוטונומיה, וקשה לדמיין פרשנות שמגבילה באופן כה גורף את יכולתה של המדינה להתערב בתחום החינוך כדי להבטיח שוויון הזדמנויות לכלל ילדיה. פרשנות זו לוקה בהעדר הבנה בסיסית: האוטונומיה של היחיד מתקיימת רק אם מבטיחים לו תנאים חברתיים וכלכליים המאפשרים מימוש עצמי ובחירה מושכלת של דרך חיים. בהיעדרם של תנאים אלה, רק האוטונומיה של בעלי היכולת החומרית מתממשת, על חשבון רווחתם של אחרים.

רצונם של הורים להעניק חינוך איכותי לילדיהם מובן, בעיקר לנוכח הפקרתו המתמשכת של החינוך הציבורי על ידי ממשלות ישראל. אבל הדרך שבה רבים מהם בוחרים להתמודד עם תופעה מצערת זו מצערת לא פחות. במקום להיאבק על זכותו של כל ילד לקבל חינוך ציבורי איכותי, הם בוחרים לפרוש מהחברה ולהפוך את בית הספר, בדומה לשכונות שבהן רבים מהם מתגוררים, למתחם מסוגר ואטום. בחירה זאת היא שלב נוסף בהתערערות הסולידריות של החברה הישראלית ובהפיכתה לחברה בע"מ, שבינה לבין תועלת הציבור מפרידה תהום עמוקה.

פרופ' יונה מלמד פילוסופיה פוליטית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו