בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בתיה רודד | הבדווים - לא מה שחשבת

תגובות

המתווה להסדרת התיישבות הבדווים בנגב, שעליו עמל זה שנתיים וחצי צוות בראשותו של אהוד פראוור ממשרד ראש הממשלה, בוטל בשבוע שעבר משיקולים קואליציוניים. ההחלטה לבטל את יישום המתווה דנה את הנגב לעוד שנים של הזנחה. מעניין לדעת כיצד חזון קידום הנגב של השר לפיתוח הנגב והגליל יקרום עור וגידים, כל עוד נמשכות ההדרה וההזנחה של הבדווים, שליש מאוכלוסיית האזור. יום לפני ההודעה על ביטול מתווה פראוור פירסם פרופ' גדעון ביגר מאמר ("הבדווים בנגב - אמת ודמיון", "הארץ", 21.6), שנראה כי בא לחזק את ידיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהחלטותיו השגויות בנוגע לבדווים.

במדינות כמו קנדה, ניו זילנד, פינלנד ואוסטרליה, "קבוצות ילידות" זכו בשנים האחרונות בהכרה בזכויותיהן המסורתיות בקרקע, מתוך שילוב חלקי של חוקיהן המסורתיים במערכת המשפט המערבית. פרופ' ביגר, כמו רוב החברה היהודית בישראל, מבקש למחוק את ההיסטוריה, הזהות והזכויות של הבדווים.

מחקרים רבים מעידים כי הבדווים הם קבוצה ילידה, אשר אורח חייה ומערכת הקניין שלה הוכרו על ידי השלטונות הקודמים. ראוי שגם ישראל תנהג באופן דומה.

לאימפריה העותמנית ולאימפריה הבריטית, ששלטו במרחב הכולל את ישראל, היו חוקי קרקע. ביניהם היו חוקים שישראל בחרה לאמץ: חוק המקרקעין העותמני, 1858, ופקודת הקרקעות הבריטית, 1921. אבל חוקים אלה לא חלו על מערכת המקרקעין של הבדווים, שהאימפריות הכירו בקיומה. החברה הבדווית נהנתה מאוטונומיה והתנהלה כמעט ללא התערבות חיצונית.

אחת הראיות לכך עולה ממסעותיו של זלמן דויד ליבונטין, ממייסדי חובבי ציון. ב-1882 כתב ליבונטין על האפשרות לרכוש קרקעות באזור נחל גרר בנגב: "אין עליהם (הבדווים) עול מלכות טורקיה... השייחים נותנים שטר מכירה, ומכירות אלו מתאשרות על ידי חזקה". גם בעת רכישת אדמות באר שבע מידי הבדווים ראו בהן העותמנים קניין של המשפחות ורכשו אותן כחוק.

המערכת הבדווית הפנימית התפתחה כחלק מתהליך ההתיישבות של חברה חצי-נוודית מתקבעת. התמסדה שיטת מסחר בקרקעות המבוססת על ה"סנד" - מסמך בעלות כתוב, המתעד מכירות קרקע. לאחר ייסוד באר שבע (1903) הכירו המוסדות העותמניים בהסדרים מיוחדים לחברה הבדווית ונוסד בית הדין השבטי בבאר שבע. במסגרת מערכת זו היו לבדווים שטחי עיבוד רחבים. לפי פרופ' רות קרק, בשנים 1934-1935 הם עיבדו 2,109,234 דונם. מכיוון שהבדווים מעבדים את קרקעותיהם לסירוגין, יש להביא בחשבון שטח עיבוד כללי של כ-3.5 מיליון דונם.

המחקר מראה שעם כיבוש הארץ בידי הבריטים, נותרה האוטונומיה הבדווית הקרקעית על כנה. וינסטון צ'רצ'יל הצהיר כבר ב-1921, שחוקי הבדווים בדרום יישמרו. ניתנה גם הכרה בבעלותם של הבדווים על הקרקעות ובסמכותם למכור קרקעות ליהודים, כפי שהעידו חירם דנין, פקיד בכיר בקק"ל בבאר שבע בשנות המנדט, ויוסף ויץ, מראשי הציונות.

גדולי החוקרים שעסקו בבדווים מצאו כי הטריטוריה היא תנאי בסיסי לארגון הפוליטי של הבדווים ולקביעת זכויותיהן של קבוצות השארות בקרקע, כנוודים למחצה הנודדים בתוך תחום ברור ומוכר על ידי השבטים האחרים.

מעציב שביגר מפיץ בציבור הישראלי הטעיות, שיעודדו את המשך המצב הקיים. כך הוא עלול לפגוע לא רק בזכויות הלגיטימיות של אזרחי המדינה הבדווים, אלא גם באפשרות של דו-קיום בנגב, שלא יוכל להיות מבוסס על נישול ואפליה.

ד"ר רודד מלמדת בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי במכללה האקדמית אחוה וחוקרת את המרחב הבדווי בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו