בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורי בר יוסף | בין זעירא לענת קם

תגובות

ב-7 ביוני 2007 התפרסם פסק הבוררות של תיאודור אור, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, בעניין תביעת הדיבה שהגיש ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, אלוף (מיל') אלי זעירא, נגד ראש המוסד ב-1973, אלוף (מיל') צבי זמיר.

זמיר אמר בראיון טלוויזיה בספטמבר 2004, שזעירא היה זה שהדליף לעיתונאים וסופרים את שמו של אשרף מרואן, חתנו של נאצר ועוזרו הקרוב של אנואר סאדאת, כבכיר סוכני המוסד במצרים. על כך תבע אותו זעירא דיבה. פסיקת השופט אור דחתה את התביעה נגד זמיר וקבעה שזעירא אכן היה זה שהדליף את שם המקור. היום לפני ארבע שנים - פחות משלושה שבועות לאחר פרסום הפסיקה - נפל מרואן אל מותו ממרפסת דירתו במרכז לונדון.

קרוב לארבע שנים קודם לכן, באוקטובר 2003, פנו שני קציני אמ"ן בכירים בדימוס, תא"ל עמוס גלבוע, לשעבר ראש חטיבת אמ"ן/מחקר, ואל"מ יוסי לנגוצקי, לשעבר ראש מחלקת איסוף, לשר הביטחון אז, שאול מופז, בבקשה לחקור מידע שהגיע אליהם לפיו הדלפותיו של אלי זעירא הביאו לחשיפת זהותו של המקור בתחילת 2003. לאחר ששר הביטחון לא פעל, הם העבירו את תלונתם לפרקליטות, וצבי זמיר הצטרף אליה.

מאז ספטמבר 2004, קרי קרוב לשבע שנים, מונחת בפרקליטות תלונה של שלושה קצינים בכירים בדימוס על כך שראש אמ"ן לשעבר הדליף, ללא רשות וללא סמכות, אינפורמציה רגישה ביותר שהביאה לחשיפת זהותו של מקור המודיעין האנושי הטוב ביותר שעמד לרשות ישראל.

שתי עובדות הופכות את התנהגות הפרקליטות בפרשה זו לשערורייתית. ראשית, לא מדובר כאן בחקירה סבוכה. ניתוח הפרשה כפי שעולה מפסק הבוררות של השופט אור, אחת הסמכויות הבכירות ביותר בעולם המשפט הישראלי, מראה בצורה ברורה כיצד זעירא הדליף את זהותו של מרואן לכמה גורמים, וכיצד כל הגורמים האלה פירסמו בפומבי פרטים מזהים על מרואן, עד שבסופו של דבר, אמר ד"ר אהרון ברגמן המלמד באוניברסיטה בלונדון את שמו בראיון לעיתון המצרי "אל-אהרם".

לאחר פסיקת השופט אור חקר צוות משטרתי את תלונתם של זמיר, גלבוע ולנגוצקי. החקירה הזאת הסתיימה לפני כשנתיים במסקנה ברורה שיש להעמיד את זעירא לדין. בראיון שנתן פרקליט המדינה, משה לדור, לגידי וייץ, ב"הארץ" ב-11 פברואר 2001, הוא הסכים שמעשהו של זעירא חמור ביותר, הודה שטיפול הפרקליטות בפרשה נמשך זמן רב מדי, והבהיר שהנושא נמצא "על סף הכרעה על שולחנו של היועץ המשפטי". מאז חלפו ארבעה חודשים והכרעה עדיין אין.

עובדה שנייה שבגינה התנהגות הפרקליטות שערורייתית, היא חומרת המעשה. כאשר ענת קם, חיילת בשרות סדיר, מסרה לעיתונאי אורי בלאו חומרים סודיים מתוך כוונה לחשוף מעשים שסברה שהם בלתי חוקיים, הפעילה המדינה את כל מנגנוני החקירה, הפרקליטות מיהרה להעמיד אותה לדין ובימים אלה עומד להיגזר דינה. זאת למרות שעיקר הדברים שהדליפה לא פורסמו כלל, מה שפורסם, פורסם רק לאחר אישור הצנזור, והנזק שנגרם, אם נגרם, אינו מהותי כל כך.

ובכל זאת, קם עברה על החוק ועל כך היא נענשת. אלי זעירא חטא חטאים חמורים בהרבה: הוא לא היה חייל בסדיר אלא ראש אמ"ן האמור לשמור על סודות המדינה, בין השאר בהיותו האחראי על הצנזורה; הוא הדליף לכמה סופרים ועיתונאים מתוך ידיעה שחלקם יפרסמו את הדברים מבלי שלצנזורה תהיה אפשרות לפסול אותם; והנזק שגרם חמור מזה שגרמו לו מעשיה של קם.

איזה מסקנה אפשר להסיק מכך שבמשך יותר משבע שנים מונחת תלונה על מעשה כה חמור בפרקליטות מבלי שהתקבלה החלטה? או שלאנשיה לא אכפת כל כך מביטחון המדינה - שהרי אי העמדתו של זעירא לדין נותנת אור ירוק לרבים אחרים לנהוג כמוהו - או שלפרקליטות לא אכפת כל כך שמישהו מצפצף על החוק - שהרי ברור, במיוחד על בסיס פסיקתו של השופט אור, שזעירא עבר בצורה ברורה על החוק - או שיש גורמים עלומים שיש להם עניין למסמס את הפרשה. אף לא אחד מההסברים האלה אינו מניח את הדעת.

אם ליועץ המשפטי יש הסבר להתנהלותו והתנהלות אנשיו בפרשה, הוא חייב אותו לציבור. אם אין לו, הוא חייב להעמיד את זעירא במהירות לדין. אין אפשרות אחרת.

פרופ' בר יוסף מלמד במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה



הלווייתו של אשרף מרואן ביולי 2007 בקהיר. מקור המודיעין הטוב ביותר של ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו