בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקיבא אלדר | אחריותה של אירופה

תגובות

בריסל

בשבוע שעבר נפגשתי עם יותר מתריסר פקידים אירופים, שמלווים מקרוב את ישראל והסכסוך שלה עם שכנותיה. היו כאלה שהקשו איך זה ששר הביטחון הישראלי מזהיר מפני צונאמי והציבור הישראלי מתבוסס בגבינת קוטג'. אחרים תהו אם יש לי מושג מה רוצה ראש הממשלה שלי. האם כל הדיבורים של בנימין נתניהו על משא ומתן לא נועדו בעצם להעניק למתנחלים עוד שנה-שנתיים, כדי לחסל את הסיכוי לחלוקת הארץ. איש, אף לא אדם אחד, לא אמר שהוא/היא מאמינים שהממשלה הזאת מעוניינת/מסוגלת להיכנס לתהליך מדיני רציני. בפי כולם, ללא יוצא מהכלל, היתה חזות קשה, בנוסח נבואת הזעם של שמעון פרס, שהסטטוס קוו מקרב את קצה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

השד הדמוגרפי שנתניהו עצמו דיבר עליו בישיבת הממשלה הקודמת אינו מדיר שינה מעיני האירופים. המזרח התיכון מספק להם סיבות דחופות יותר לבלוע כדורי הרגעה (אלה שנותרו מהטיפול בכאב הראש היווני). השד שמטריד את מנוחתם הוא הסכנה ש"האביב הערבי" יסחוף את האינתיפאדה הבאה אל מעבר לגבולות ישראל והשטחים הכבושים. בבריסל דוחים את עמדת נתניהו, שיש להשאיר את המו"מ במקרר עד להתבהרות שמי הפוליטיקה באזור. בעיקר עד הבחירות שיתקיימו במצרים.

הברונית קתרין אשטון, הממונה על קשרי החוץ של האיחוד האירופי, הציגה באוזני גישה הפוכה. היא חוששת שסכסוך ישראלי-פלסטיני מדמם יהפוך לנכס פוליטי של מפלגות קיצוניות. אשטון היתה סומכת את שתי ידיה על החלטה של נשיא ארה"ב לשלוח לצדדים הזמנות לטקס חידוש המו"מ על בסיס נאומו של אובמה ב-19 במאי: גבולות 4 ביוני עם חילופי שטחים. אבל לפי שעה אובמה מסתפק בהצהרות הנעימות לאוזניהם של התורמים והמצביעים היהודים. שנית, לאשטון אין אמנם בעיה עם תורמים ומצביעים יהודים, אבל יש לה 27 ידיים. כל יד מושכת לכיוון משלה.

ההיסטוריון פרופ' אלי בר נביא, שמתגורר בשנים האחרונות בבריסל, היה בין מקימי ארגון השלום היהודי JCALL, הגרסה האירופית ל-JSTREET האמריקאי. בשבוע שעבר השתתפו כ-400 אורחים מרחבי היבשת בוועידה הראשונה של הארגון. אבל לדבר על מדיניות של הקהילה היהודית האירופית כלפי ישראל זה כמו לדבר על מדיניות אירופית כלפי ישראל. בר נביא, שהיה שגריר ישראל בצרפת (2000-2002) טוען, שתנאי מוקדם למדיניות אירופית אחידה לגבי משברים בינלאומיים הוא קונסנסוס בשלישיה המובילה - צרפת, גרמניה ובריטניה.

החודש מלאו 31 שנים לפעם האחרונה שבה האיחוד האירופי (אז הקהילה האירופית) הגיע לקונסנסוס ביחס לסכסוך הישראלי-הערבי, והציג עמדה עצמאית לגבי פתרונו. בהצהרת ונציה, שהתקבלה ביוני 1980, הקדימו תשע מדינות הקהילה בשמונה שנים את ההכרה האמריקאית באש"ף. הן קראו לישראל לשים קץ לכיבוש שהיא מקיימת מאז 1967 וקבעו, כי ההתנחלויות מהוות מכשול לשלום והן בלתי חוקיות על פי החוק הבינלאומי. התשע הודיעו גם, שלא יקבלו כל יוזמה חד-צדדית לשינוי מעמדה של ירושלים.

הצהרת ונציה הדגישה את הזכות לקיום ולביטחון של כל מדינות האזור, לרבות ישראל, ולצדק לכל העמים, לרבות הכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. ממשלת בגין הגדירה את ההצהרה "כניעה נוסח הסכם מינכן" וגינתה את האירופים על ההכרה באש"ף, שכונה "האס-אס הערבי". ראש האופוזיציה שמעון פרס התייצב לצד הממשלה, באומרו כי ההצהרה "אינה יותר מפיסת נייר שאינה משפיעה על המציאות". כעבור 13 שנה חתם פרס על הסכם אוסלו. היום הוא מתריע, שאם ישראל תוסיף לגרור רגליים בדרך להסדר בנוסח הצהרת ונציה - "נתנגש בקיר".

אירופה נושאת באחריות מיוחדת כלפי העם היהודי. כשהמדינה היהודית דופקת את ראשה בקיר, צרפת, בריטניה ובעיקר גרמניה, אינן יוצאות ידי חובתן בהצהרות ריקות ממעש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו