בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו כמטרד | אמיר אורן

תגובות

כאשר ייכתבו קורות ממשלתו השנייה - וכמקווה גם האחרונה - של בנימין נתניהו, תעמוד במרכזן ההחמצה הגדולה של 2010: איך שמט מידיו הזדמנות להתקדם לביטחון ולשלום. שעת-רצון, שנת-רצון, שחלפה לבלי שוב. היעד התרחק מהישג יד ותנאי העיסקה הורעו.

שני מאוויי נתניהו הם להפציץ את איראן ולהיגרר להסדר עם הפלסטינים. מימוש שניהם חייב הבנה-רבתי עם הממשל האמריקאי. בעניין האיראני, עוד לפני וושינגטון, נבלם נתניהו אשתקד בידי "כנופיית הארבעה" - הנשיא שמעון פרס, הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד מאיר דגן וראש השב"כ יובל דיסקין. צירוף נדיר לזמנו של אישים בעלי דעה וידיעה, שביניהם חיבר, כמו היה יו"ר המטות המשולבים, תת-אלוף חסון חסון, מזכירו הצבאי רב המעללים המודיעיניים והמבצעיים של פרס.

החשדנות כלפי נתניהו בדרג המקצועי במערכת הביטחון היתה מתרככת, אילו זכה בהסכמת הנשיא ברק אובמה. לשם כך ניאות, בחריקת שיניים, להקפאה ארעית של הבנייה בהתנחלויות; אבל אז נרתע מהצעד המתבקש הבא, ביזבז את חודשי ההקפאה והגיע לסופם ללא כל שיפור מדיני.

בינתיים, בוושינגטון, בוזבזה המחצית הראשונה של כהונת אובמה. במחצית השנייה הוא פגיע, מתעמת ללא הצלחה עם הרפובליקאים, נסוג משאפתנות מדינאית לקמעונאות פוליטית וגוזר צעדיו משיקולי בחירות נובמבר 2012: התכנסות הביתה ממעורבות צבאית, קיצוץ תקציבי עמוק, סוף התקווה לפשרה עם הרפובליקאים בראשות שותפו הרעיוני של נתניהו, יו"ר בית הנבחרים ג'ון ביינר.

ב-2010 עוד השלה עצמו אהוד ברק שתמורת גמישות ישראלית מול הפלסטינים, על סיכוניה הצבאיים, ינדב אובמה תוספת גדולה בסיוע הביטחוני, כ-20 מיליארד דולר לעשור. מה הם 20 מיליארד בינינו וביניכם, אמר ברק ברוחב-לב אופייני להילרי קלינטון ולעמיתיה בממשל, לעומת הטריליון, אלף מיליארד, שזרקתם לביב השופכין של עיראק ואפגניסטאן בעשור החולף. בהיגיון הישראלי, תאוצת הפינוי האמריקאי מעיראק ומאפגניסטאן מותירה קשב, כסף ורצון למבצע נגד הגרעין האיראני ולהרעפת שפע על ישראל. ההיגיון האמריקאי הפוך: לא מנתקים מגע משתי חביות חסרות תחתית רק על מנת לקפוץ לתוך שלישית (או רביעית, לצד לוב, שהסתפקו בה בטבילת קצות אצבעותיהם). כל דולר, כל מיליארד, מהארנק התפוח של ברק, נמצאים על שולחן החיתוך, בקרב הגדול בין המפלגה הדמוקרטית של הבית הלבן והרוב בסנאט לבין המפלגה הרפובליקאית של הרוב בבית הנבחרים. בתעמולה הדמוקרטית, אובמה בעד העם; הרפובליקאים בעד המיליונרים.

רגע זה בחר אובמה לחילופי-הגברי בפנטגון, מחרתיים: יוצא רוברט גייטס, בא (מהסי-איי-אי) ליאון פאנטה. הקו הכללי לא ישתנה. גייטס ופאנטה משתייכים לזרם המרכזי של המדינאות האמריקאית, גייטס קצת ימינה מהמרכז, פאנטה קצת שמאלה ממנו. שניהם היו חברים ב"קבוצת החקר לעיראק". בראשות ג'יימס בייקר ולי המילטון, שדחפה את הנשיא בוש ב-2006 להיפוך-מגמה בעיראק ולהידברות עם איראן ועם סוריה. זאת עדיין גישתו של פאנטה, בכלל זה הידברות עם הטליבאן באפגניסטאן, אם הטליבאן יעמוד בתנאים הדומים לאלה של הקוורטט באשר לחמאס. גייטס הרפובליקאי עבד את אובמה בנאמנות שנתיים וחצי. הוא לא יתקוף אותו בבחירות, אבל גם לא יגן עליו. פאנטה, לשעבר חבר קונגרס דמוקרטי, ראש אגף התקציבים בממשל ביל קלינטון וראש מטהו, ינצח על הפנטגון גם בראיית תועלתו של אובמה.

בתמונת-עולם זו, נתניהו, השבוי בידי הימין הקיצוני שמחוץ לליכוד (ליברמן) ובתוכו, הוא רק מטרד. אם יסתבך, על רקע היוזמה הפלסטינית בספטמבר, בתבוסה מדינית ובהתנגשות צבאית - בעיה שלו. ואם הישראלים ישלמו את מחיר שגיאותיהם של נתניהו וברק - בעיה שלהם. איש לא הכריח את הציבור הישראלי להשלים עם הרכב ממשלתו ולהבליג על מחדליה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו