בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אונס כאסטרטגיה | ענר שלו

תגובות

עת להילחם ועת לאהוב, טען קהלת. עשו אהבה, לא מלחמה, קראו ההיפים בשנות השישים. קהלת טעה, טען יהודה עמיחי בשירו המפורסם, אין זמן לכל, וצריך לעשות הכל ביחד: מלחמה באהבה, ואהבה במלחמה. באחרונה תרם גם מועמר קדאפי תרומה ייחודית משלו לשורת הטיעונים הללו: הוא ייבא כמויות עצומות של ויאגרה וחילק אותן לחייליו, כדי שיוכלו לעשות מלחמה ו"אהבה" כביכול בבת אחת. כדי שיוכלו לאנוס כמה שיותר נשים כמה שיותר פעמים.

ידיעות מבעיתות על אונס שיטתי של נשים בידי אנשי כוחות הביטחון, הן בלוב והן בסוריה, התפרסמו באחרונה ולא עוררו תגובה הולמת. אינספור נשים נאנסות בברוטליות בבתיהן, בבתי הסוהר ובחדרי החקירות, ואין פוצה פה ומצפצף. אין מדובר במעשים חריגים המבוצעים בלהט הקרב בידי גברים חריגים - עניין חמור שגם אתו אין להשלים. להיפך, נראה שמדובר במדיניות עקבית המוכתבת מגבוה: אונס כאמצעי דיכוי ושליטה, ככלי הפחדה וטרור, כאסטרטגיה של השלטון במלחמתו בעמו, אונס כנשק, ויאגרה כנשק, נשק לא קונוונציונלי.

התנהגות זו מוכרחה להיחשב כפשע מלחמה, ולהיות מטופלת בהתאם על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג, שיאסוף עדויות ויצביע על נאשמים, בכל הדרגים, כולל הבכירים ביותר. התנהגות כזאת היא עדות נוספת לכך שהמשטר בסוריה, ולא רק בלוב, איבד את הלגיטימיות שלו. לא אולי איבד, לא מאבד בהדרגה, לא יאבד אלא אם כן יבצע רפורמות, כדרך ההתבטאויות הרופסות והמביכות של מנהיגי העולם החופשי.

אמנם בשאר אסד זוכה לתמיכה לא מוצהרת בחוגים שונים במערב, כולל בישראל, בשל תרומתו ל"יציבות באזור" (טיעון בעייתי, כי האי יציבות מיוצאת מסוריה ומאיראן ללבנון ולעזה, ואולי גם אלינו תגיע). אולם יציבות אינה יכולה להתבסס על טבח המוני של האוכלוסייה ואונס שיטתי של נשים.

גם אם האלטרנטיבה לשלטון העלאווי בסוריה אינה ברורה כרגע, היחס של המערב, והנשיא ברק אובמה בראשו, למשטר הזה מוכרח להיות ברור וחד משמעי. יותר מדי קווים אדומים נחצו. יותר מדי זכויות אדם חוללו. היסוס עכשיו על רקע אי ודאות ביחס לעתיד הוא שותפות בפשע. כפי שכתב ברכט בשירו היפהפה "המשל של בודהה על הבית הבוער": כשבית עולה בלהבות והאש מתפשטת בכל החדרים, לא מבררים מה מזג האוויר בחוץ ומה האלטרנטיבות, פשוט יוצאים.

האביב הערבי תפס את העולם בלתי מוכן, לא רק מבחינת גורם ההפתעה. גם עכשיו, חודשים אחרי תחילת ההפגנות והמהפכות והקריאות לדמוקרטיה ולהפלת משטרים מדכאים ומענים, לא נראה שיש לנו אמות מידה ברורות כיצד להתייחס לתהליכים הרי הגורל שמסביבנו, והאין אונות המערבית מטרידה ומתסכלת.

הנה הצעה לאמת מידה אחת, כהתחלה: היחס לנשים, מעמדן וזכויותיהן. יש לקוות, שהאביב הערבי יביא שיפור בתחום זה. הנה נייר לקמוס מוסרי פשוט: למשטר המקדם אונס שיטתי של נשים אין זכות קיום, ואסור להכיר בו. אונס הוא פלישה למקום הפרטי ביותר. גם אם הגוף נשאר בחיים, הנשמה עלולה למות. מספר הנרצחים בסוריה מתקרב לאלפיים. אולם איש אינו סופר את מספר הנשים שנאנסו, את מספר הנשמות שנרצחו. רק גופות אנחנו יודעים לספור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו