בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | מה כבר אמרתי?

תגובות

רחמנות, באמת רחמנות על עמרם מצנע, המועמד החיווריין לראשות מפלגת העבודה. מה הוא כבר אמר לחביירים הוותיקים בגבעתיים, שלשלי יחימוביץ' ויצחק הרצוג יש "ערך מוסף ענק" ואילו עמיר פרץ ומתפקדיו הם "מפלנטה אחרת"? הלוא כבר באוגוסט 2008 אמר שהוא לא חושב שירוחם "בשלה להליך הדמוקרטי" של בחירת ראש עיר, והלוא עכשיו, בניסיון דחוק להסביר את עצמו, הוסיף שאולי התכוון שפרץ בא "מתרבות פוליטית שונה".

מצנע, אדם שקט ומנומס, מדבר בעדינות. הוא לא אמר, נניח - כמו שיצחק הרצוג טוען שלא אמר למרות פרסומי ויקיליקס - שפרץ מרוקאי אגרסיבי, סליחה, מצטייר כמרוקאי אגרסיבי. וגם לא, למשל, כפי שהפליא להתנסח גיגי פרס לאחר שפרץ ניצח את אחיו, שמעון פרס, בפריימריס בעבודה, כי "כמו גנרל פרנקו פרץ גייס את הפלנגות מצפון אפריקה".

יופיין המזוקק של ההתבטאויות האלה טמון בכך שהאנשים שפלטו אותן מתקשים להבין מה נורא כל כך במה שאמרו. הו, תמימות קדושה! עתה עוסקים הכל בקדחתנות בשאלה אם פרץ נעלב ומי ירוויח ו/או יפסיד מהתקרית (לא שני המועמדים בעלי הערך המוסף הענק, שמצנע הואיל להגדיר כלוויינים אפשריים שלו - מה שוודאי מרתיח, ובצדק, את שניהם, ובמיוחד את יחימוביץ' הרואה בו ניאו-ליברל מנותק). אבל יותר מעניין להבין את ההתבטאויות עצמן.

מעבר לשאלה המסקרנת מה מוביל אנשים תרבותיים לבחור בדימויים מהעבר האפל ביותר של המערב (הפשיזם של פרנקו ו"הפלנטה האחרת" של השואה), ברור שבמישור הגלוי מצנע חושב שמועדון החביירים הקשישים והשמרנים מייצג, וימשיך לייצג, את העבודה. אם כך, מוטב לבשר לו כבר עתה, שאם ינצח בפריימריס סיכוייו לחלץ את המפלגה מהבצה קלושים. למעשה, יש סיכוי שהוא יוביל אותה למפלה אנושה עד כדי כך, שתשכיח אפילו את מנוסתו המבוהלת לאחר המפלה הקודמת ואת הצבעתו בעד תקציב 2003, כשהיה באופוזיציה. במישור הסמוי חושפת ההתבטאות עולם מושגים ארכאי ורדוף פחדים.

ההגדרה "מפלנטה/מתרבות אחרת" אינה עשויה מחומרים פוליטיים ממשיים. היא גזורה מתפישת עולם המניחה מרכזיות של תרבות אחת מסוימת, מעורפלת למדי אך מפוענחת בנקל על פי צופן פנימי של הקבוצה המגדירה את עצמה מערבית-ליברלית נאורה, ובקיצור - אשכנזית ממעמד סוציו-אקונומי גבוה (שבעיניה מצנע הוא "משלנו"). תפישת עולם זו, המתכחשת בהתמדה שמרנית לשינויים החברתיים המתחוללים סביבה, גוררת הסתגרות מתגוננת ומובהלת מכל מה שמצטייר כשונה מהישן והמוכר, לדמוניזציה של השונה ולאידיאליזציה פתטית של הישן, גם אם תוקפו פג זה כבר.

הצרה היא שהדמוניזציה של היריב הפוליטי פוגעת למעשה לא בו אלא בציבור מצביעיו, הממשי או הפוטנציאלי. הזלזול ביריב שכבר הוכיח יכולת מרשימה למשוך קולות מהאזורים הפוליטיים-החברתיים שהעבודה היא לגביהם טאבו, בעייתי כשלעצמו. אך תיאור פרץ כמי שמצליח לפקוד חברים חדשים למפלגת העבודה באמצעות פוליטיקה פרימיטיבית, מושחתת ונכלולית - תיאור הלוקה באותו ערפול אסוציאטיבי-רגשי בלתי מנומק כמו הנאורות וניקיון הכפיים המולדים של המחנה שמצנע מזוהה עמו - חמור בהרבה. הוא מגדיר את המתפקדים האלה כעדר לא רציונלי, נתון למניפולציה ובעיקר - לא לגיטימי. עמדה זו פסולה גם כשמדובר בהשמצה המתנשאת המקובלת נגד הליכודניקים, אך היא בזויה ממש כשהמושמצים הם אותם מצביעים שמצנע יפנה אליהם למחרת הסיבוב הראשון, אם יצליח לעלות הלאה, ויבקש את תמיכתם.

השאלה איננה, אפוא, אם מצנע העליב את פרץ, או אם הרצוג ויחימוביץ' יוכלו לחבור אליו לאחר התעלול הפטרוני שעשה להם, אלא אם מי שמביע פחד עמוק כל כך מהציבור שהוא אמור להנהיג, מסוגל בכלל להנהיג. מצנע כבר הוכיח שלא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו