בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמליה רוזנבלום | אהבתנו הכבולה

תגובות

בחודש שעבר ביקרה הפסיכולוגית והתיאורטיקנית הפמיניסטית קרול גיליגן בישראל, כאורחת של כתב העת "המשפט". בין תרומותיה הגדולות של פרופ' גיליגן נמצא ניסוח המאבק הפמיניסטי כמאבק של נשים וגברים כאחד להשתחרר מכבלי הפטריארכליות, שאינה מאפשרת להם למצות את היכולות המגוונות שלהם וליהנות מהן.

אחת הזירות שבהן ניתן עדיין לראות כמה אנחנו כבולים היא האהבה הרומנטית. בניתוחה את מושג "האהבה החופשית", שהתפתח בשנות ה-60 בארצות הברית, מבהירה גיליגן, כי מי שמבין את הרעיון אך ורק כהסרת העכבות המונוגמיות מיחסי מין מחמיץ חלק קריטי מהתמונה. הדרישה המהפכנית באמת במושג "אהבה חופשית" היא לאהוב בחופשיות בני אדם שבעבר לא היו אובייקטים מותרים לאהבה. כך גברים בשנות ה-60 דרשו לעצמם את הזכות לאהוב גברים, נשים לאהוב נשים, ולבנים ושחורים בארה"ב את הזכות לאהוב אלה את אלה.

יותר מ-30 שנה אחר כך, אנחנו מרגישים משוחררים יותר מינית מהדורות שקדמו לנו. אבל האם העובדה שכחברה אנו מציבים פחות סנקציות על החלפת פרטנרים מיניים מעידה על כך שאנו מסוגלים לאהוב בחופשיות? ניקח לדוגמה אשה יהודייה, ילידת ישראל בת 24, המרגישה כי מצאה באופן ספונטני את בחיר לבה. הרי אפשר להמר ברמה גבוהה של סבירות, שהאובייקט הנחשק שלה הוא גבר יהודי, מבוגר ממנה לפחות במעט, בעל פוטנציאל השתכרות גבוה משלה. שדה האפשרויות של הגבר הישראלי מקביל לשלה, במהופך.

האין הדבר מוריד מהפנטסיה, שמכל בני האדם שעמם אנחנו באים במגע פוגע בנו החץ של קופדיון באופן שרירותי כשאנחנו מביטים ב"אחד"? האין זאת, כי כבלים תרבותיים אינם מאפשרים לנו לחוות בני אדם רבים מסביבנו כמושאים מותרים של אהבה?

נניח לרגע לזוגות פורצי דרך בהוליווד; כמה נשים בישראל יכולות להתאהב בגבר צעיר מהן בצורה משמעותית? כמה גברים יכולים להתאהב באשה מצליחה מהם מבחינה מקצועית? כמה בני אדם מתאהבים מעבר לקווי הדת המפרידים ביניהם? תוכניות טלוויזיה ושעשועונים שבמרכזם רווקים ורווקות מחפשים אהבה ממחישים עד כמה צרה ומוגדרת מראש החוויה שאנו שואפים לחוות בספונטניות משכרת.

אם נעמיק להתבונן בהגדרות הללו, נגלה, כי הן מספרות לנו עוד משהו על העוצמה של אחיזת ראיית העולם הפטריארכלית. העובדה שלאשה "מותר" לאהוב רק אנשים הנמצאים גבוה ממנה בסולם המעמדי, ואין היא אמורה להתאהב בגבר צעיר ממנה, מצליח פחות ממנה, המשתייך למעמד חברתי נמוך משלה (ורצוי שלא תתאהב באשה) משמשת עדות נוספת למעמד הנמוך של האשה בחברה.

מתוקף המעמד הנמוך הזה, אם היא רוצה להיתפש כמי שהצליחה לטפס במעלה הסולם הפטריארכלי, עליה לייצר זוגיות עם אדם בעל סטטוס גבוה משלה (גבר, מבוגר יותר, מצליח יותר מקצועית, מרקע חברתי זהה לשלה או גבוה ממנו). במלים אחרות, המאבק הפמיניסטי לשחרר את האהבה, שאותו מייצגת גיליגן, יימשך עוד זמן רב. אנו חווים התאהבות ותשוקה כתחושות ספונטניות, בלתי נשלטות אפילו. זהו, למעשה, חלק מהקסם שלהן. אבל כל עוד האהבה שלנו מוגבלת על ידי דעות קדומות משני צדיה, היא אינה חופשייה יותר ממבט של סוס בין סכי עיניו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו