בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון עידן | טקס שליט

תגובות

גלעד שליט אינו משוחרר מפני שהקוסנסוס בעניינו אינו קונסנסוס. גלעד שליט נמצא חמש שנים בשבי משום שבין המלים הגדולות שנאמרות עליו לבין המוכנות הנפשית לשלם את המחיר הנדרש יש פער גדול, שאיננו מוכנים להודות בו. שליט לא ישוחרר משום שבניגוד לטענה המקובלת, המאבק בעניינו אינו "חוצה מחנות", אלא הוא מאבק פוליטי מסורתי.

יש לשים לב לעובדה, ששלל הגימיקים והמחוות בעניין שליט, כולל הגימיק של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנוגע להחמרת התנאים של אסירי החמאס, נועדו לקשט את יום השנה החמישי להיותו בשבי. כלומר, שהעניין שייווצר נכרך בטריגר, ברגע סמלי - חמש שנים. כמה ימים לאחר מכן, כשמופעי הריאליטי והשלשלאות נגמרו, השקט חזר לגזרה. הטרגדיה של שליט נתפשת ונחווית כ"אירוע", כשיא רגשי שיש לציין, ולא כמציאות מתמשכת ונוכחת המוכרחה להיפסק.

ההתייחסות לטרגדיית שליט כאל "אירוע" תואמת את הכפילות המאפיינת חלקים גדולים מהציבור הישראלי: מצד אחד, צורך טבעי להפגין אמפתיה. מצד אחר, סירוב פנימי לשלם את המחיר.

ההתייחסות לשליט כאל "אירוע" פותרת את המצוקה: אירוע הוא דבר שקורה ואחר כך נמוג. הוא מאפשר להסית לכיוונו רגשות מסוימים בלי שיהיה צורך ללוות אותם בפעולות משמעותיות לאחר שהטקס תם. ההתייחסות לסוגיית שליט כאל "אירוע" גם מאפשרת את השימוש במושג המטעה "קונסנסוס".

לא קיים קונסנסוס בשאלת המחיר, אלא רק בכל הנוגע להתייחסות אל הטרגדיה כאל טקס שיש לציין במועדים סמליים; ההסכמה הגורפת איננה על רשימת אסירי החמאס, אלא על כך שמדובר ב"טרגדיה לאומית". האמפתיה אכן "חוצת מחנות", אבל מה היא מכילה מלבד הזדהות ראשונית? מה קורה כשחופרים מתחת לשכבת הרגש החיצונית?

די להביט במציאות עצמה - גלעד שליט עדיין בשבי - כדי לקבל תשובה: הפער הסטטי בין רצון הציבור "לשלם כל מחיר" לרצון הממשלה לא "לשלם כל מחיר" הוא אחיזת עיניים. משמעות הסטטיות היא, שלא באמת מתקיים פער, לא באמת מופעל לחץ מלמטה כלפי מעלה, ואם בכל זאת הוא מופעל, אין הוא חזק דיו כדי לסדוק את הפרדיגמה השלטת.

העדר הלחץ אינו מקרי. הוא מייצג נאמנה את זליגת "סוגיית שליט" אל תוך המבנה הפוליטי הקלאסי: השמאל בעד שחרור, הימין נגד, המרכז אומר בעד ופועל נגד. העובדה שמתחת לפני השטח הוכרעה סוגיית שליט על פי קווי המתאר הפוליטיים מוכחשת בצאתה לאוויר העולם. ההכחשה היא תולדה של רגש בושה כלפי משפחת שליט. הרי הובטח שהסוגיה היא א-פוליטית, "חוצת מחנות", טרגדיה לאומית. מה נאמר עכשיו?

הבושה מתכסה בפרץ אנרגיה המושקע כעת בפירוטכניקה ובכוריאוגרפיה, בסימון ספקטקולרי של האירוע כטרגדיה אדירת ממדים. מדובר בפיצוי על חוסר הרצון האמיתי "לשלם כל מחיר" ועל חוסר היכולת להודות בכך. ההמולה בעניינו של שליט היא מנת הרעש שנדרשת כדי להסתיר את מלמולי ההתנגדות הפנימיים העוסקים בצורך לשמור "אסירים עם דם על הידיים" במקום הראוי להם.

מאחר שהסירוב לשלם את המחיר מתקיים ברובד עמוק ומוכחש, מוזרמים אל תוך האטמוספירה תחליפים סינתטיים, שתפקידם להאדיר את הטרגדיה במקום לפתור אותה. התחליפים הסינתטיים נקראים "פרויקט הצינוק" או "מפקד העם להחזרת גלעד שליט". כלומר, גימיקים שמטרתם הגלויה היא משיכת תשומת לב, ומטרתם הסמויה היא להדביק לטרגדיה מאפיינים בידוריים, אסוציאציות "טלוויזיוניות", הקשרים רדודים, שטחיים, סנסציוניים, שיקלו על הציבור להתייחס לסוגיה כאל טקס שנתי, מעין פרק סיום עונה שלאחריו יתאפשר המשך חיים שגרתי ונטול רגשות אשמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו