בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רות גביזון | לא אצטרף לצעדת הסולידריות

תגובות

מאז עמדתי על דעתי הפוליטית אני תומכת בפתרון "שתי המדינות לשני עמים", מטעמים מדיניים ומוסריים כאחד. למרות זאת לא אצטרף לצעדת הסולידריות בתמיכה בתביעה הפלסטינית להכרזת עצמאות. לא כי יש לי דברים יותר חשובים לעשות, או כי אינני מבינה את קול ההיסטוריה, או כי אני שבויה בפחד או בשנאה, כפי שטוענת יעל שטרנהל. ולא כי אני חוששת שהשתתפותי תיראה כפטרונית - חשש שמפניו מרגיע אותנו ישי רוזן צבי. אלא מפני שמהלך ההכרזה החד-צדדית כיום נראה לי כמסכן את הסיכוי למימוש פתרון שתי המדינות, יותר מאשר כמקדם אותו.

אני לא מאוד אופטימית לגבי הסיכוי למימוש הפתרון הזה בעתיד הנראה לעין, אבל לא ארצה לפעול באופן שיחליש אותו עוד יותר.

צעדת הסולידריות היא התשובה של אלה מאתנו הסבורים כי האחראית העיקרית לכך שחזון שתי המדינות לא מומש עד כה היא ישראל, הנשלטת בידי ממשלת ימין ובידי המתיישבים. ההצבעה על כך שיש גם יהודים-ישראלים התומכים בהסכם כזה, והניסיון להגדיל מאוד את מספרם ואת משקלם הסגולי, אמורים לסדוק את המציאות הזאת, ולהפעיל לחץ גדול יותר על הממשלה - לעומת פעולות מדיניות של הפלסטינים לבדם. לפי גישה זו, אין צורך להמריץ גם את הפלסטינים לשנות עמדות כתנאי להסדר שיהיה צודק ויציב.

אינני מקבלת ניתוח זה. לצד עמדות של מרכיבים בציבור הישראלי, שיש להם ייצוג חזק בממשלה, שאכן חפצים לסכל כל סיכוי להתקדם לחלוקת הריבונות בין הים לנהר, יש בישראל רוב גדול של אלה המוכנים להסכם פשרה יציב. זאת ועוד, ממשלת ישראל הנוכחית, ימנית ככל שתהיה, מחויבת רשמית לפתרון שתי המדינות. מצד שני, לצד גורמים פלסטיניים המצהירים על נכונות לחלוקת הארץ - יש גורמים משמעותיים המכריזים, כי היעד מבחינתם הוא ריבונות פלסטינית על כל השטח. לא פחות חשוב, נראה כי המנהיגות הפלסטינית כולה, לרבות הגורמים המתונים ביותר בה, אינה יכולה להכריז, כי היא מבינה שחזון שתי המדינות משמעו ויתור על הכרה ב"זכות" הפליטים וצאצאיהם לשוב לבתיהם בתוך מדינת ישראל.

המבוי הסתום במו"מ בנוי על עמדות הפלסטינים לא פחות מאשר על אלה של מתנגדי החלוקה בישראל. לכן תהליך נכון של התקדמות למימוש חזון שתי המדינות מוכרח לכלול פעולה ישראלית ובינלאומית, שתייצר תמריצים מדיניים, כלכליים, חברתיים ומוסריים שישכנעו את שני הצדדים לקבל על עצמם את ה"ויתורים הכואבים" המתחייבים ממנו.

המהלך החד-צדדי באו"ם, ובעיקר תמיכה חיצונית בו מצד הקהילה הבינלאומית ויהודים בישראל, אמנם יוצרים לחץ ניכר על ישראל לעשות מה שנדרש כדי להגיע לפתרון, אולם אין בהם כל מרכיב של לחץ דומה על הפלסטינים. ההיפך. תהליכים כאלה רק מחזקים את התחושה אצל הפלסטינים כי מישהו אחר עושה בשבילם את העבודה, והם עשויים לקבל את מימוש דרישותיהם הצודקות בלי להתחייב לוויתורים הכואבים הנדרשים.

אני מקווה שההיסטוריה היא באמת בצד של פתרון שתי המדינות. כדי לעזור לה, תומכי הפתרון הזה בישראל ובעולם צריכים להפגין מאמץ גדול יותר מכפי שמבטאת השתתפות בצעדת הסולידריות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו