אלישע אפרת
אלישע אפרת

טרם פתרה ישראל את בעיות הגבול עם לבנון בחוות שבעא ובכפר רג'ר, וכבר נקלעה לבעיית גבול חדשה עם לבנון, והפעם בקו ימי, האמור לתחום בין המרחב הכלכלי שלה לבין זה של שכנתה מצפון.

לכאורה, קו גבול ימי אמור להיות קל יחסית לתיחום, מאחר שאין בו מכשולים טופוגרפיים כמו בגבול יבשתי, אין אוכלוסייה ויישובים משני צדיו, והוא לא יותר מאשר קו גיאומטרי, שמסומן על פי קואורדינאטות אורך ורוחב על גבי מפה בקנה מידה סביר. אולם מתברר שלא כך הדבר כאשר מדובר במדינות שכנות השרויות בסכסוך. במקרה כזה, גם קו וירטואלי הופך להיות בעל משמעות מדינית וכלכלית.

מדור הזירה

קו גבול ימי נובע בעצם מתהליך היסטורי המתרחש זה אלפי שנים, תהליך הנוגע למדינות ולמרחבי הים שבקרבתן. החלו בכך היוונים הקדמונים, שראו בים חלק בלתי נפרד משטחי האיים שלהם, עד כי חשיבות הים היתה בעיניהם גדולה אף מחשיבות שטחי היבשה שלהם. הפליאו בכך הרומאים, שהשתלטו על מרחבי הים דווקא בזכות עוצמתם היבשתית, והפכו את ים התיכון למעין ים פנימי משלהם. עם השנים הגבירו את פעילותם הימית עמי אירופה, שבמסעותיהם על פני ימים רחוקים לשם גילוי יבשות חדשות ואוצרות טבע, יצרו להן תחומי השפעה בין ים ליבשה, בעלי משמעות שלטונית וכלכלית.

כבר במאה ה-16 החל מאבק ממשי בין המדינות על הזכויות בים. הדנים, למשל, קבעו לעצמם מרחב שליטה ימי ברדיוס של שמונה מיילים (כמעט 13 ק"מ) סביב איסלנד, שלאחר מכן הגדילו אותו ל-24 מייל (כ-38.5 ק"מ), ואילו האנגלים קבעו מול חופיהם 50 מייל (כ-80.5 ק"מ). בשנת 1618 גיבש לראשונה המשפטן ההולנדי הוגו גרוטיוס שיטה מעשית לקביעת רוחב רצועת הים הריבונית הראויה למדינות: המרחק שנקבע, 3-4 מייל מהחוף, תאם פחות או יותר טווח ירי של פגז תותח. שאר מרחבי הים נקבעו כחופשיים לכל.

מאז אמצע המאה ה-20 הורשו מדינות, כתוצאה מהסכמים בינלאומיים בחסות האו"ם, לתחום לעצמן מרחב ימי כלכלי במרחק שאינו עולה על 24 מייל מהחוף. זהו המרחב שבו מותר להן לחקור ולנצל את אוצרות הים וקרקעיתו, למנוע בו עבירות על חוקי המכס שלהן, לאכוף חוקי הגירה, למנוע חדירת מפגעי בריאות ועוד, ולהחיל הגבלות מנהליות שונות.

המרחב הימי שמעבר לאותו שטח נחשב לים הפתוח והאוצרות שבו, נחשבים למורשת עולמית משותפת הנתונה לפיקוח האו"ם, כפיצוי למדינות החסרות חופי ים.

והנה, המרחבים הימיים הכלכליים של המדינות מקזזים כיום כשליש משטח הימים הפתוחים בעולם, ובהם מפיקים גז, נפט ומינרלים, וכן מתבצעים בהם 85%-95% מהדיג בעולם. העושר במרחבים אלה הוא נחלתן של כמה מדינות עשירות בלבד, בהן ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, רוסיה ויפאן. כאשר ישראל תחמה את שטחי הקידוח הנוכחיים והעתידיים במרחב הימי הכלכלי שלה בינה לבין לבנון וקפריסין, היא הצטרפה בעצם לאותן המדינות.

לנוכח מצבה הגיאוגרפי הימי של ישראל, ניתן להבין שכל קמ"ר ים במרחב הכלכלי חשוב לה, אולם קשה לדעת אם השטח הימי של 1,100 קמ"ר, שנוצר מהתוויית שני קווי גבול ימי קרובים - של ישראל ושל לבנון - בזווית שונה, הוא בעל משמעות כלכלית. לפיכך ספק אם יש בו עילה מספקת לסכסוך מדיני. מאחר שכיום אין סיכוי שסכסוך כזה ייפתר במו"מ בין הצדדים, טוב עושה ישראל כשהיא משתפת פעולה עם הפנייה לאו"ם, שיוכל לפסוק בנדון.

פרופ' אפרת הוא גיאוגרף ומתכנן

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ