בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצחק לאור | אהבת הארץ המכוערת

3תגובות

לפני חמש שנים נמנע, ככל הנראה במקרה, אסון ענקי כאשר טיל שנורה אל אזור התעשייה של מפרץ חיפה כמעט פגע באחד המתקנים הרגישים באזור. אש לו כילתה את המתקן, היתה מכלה לא רק את המפעלים שם. עכשיו, כשמלאו חמש שנים למלחמת לבנון השנייה ושוב חוזרים מחברי המאזנים על ההצלחות והכישלונות, ושוב נבדקים מחסני המלאי של כל מה שהיה צריך "לתקן", ושוב נדחות לפעם אחרת המחשבות לטווח ארוך, שיצוצו רק אחרי קטסטרופה של ממש, ראוי לזכור כי המקור העיקרי למידע הוא תמיד הצבא עצמו.

לכן, כאילו בדיחה מרה, לכבוד יום השנה החמישי התבשרנו על הקמת מפלצת סביבתית של הצבא ליד חוף בת גלים. אחת הפינות היפות ביותר בארץ, שאפשר להשקיף עליה בעת נסיעה סביב ההר, במעלה כבישי העיר, הולכת לזכות ב"פולינום", ובו ישכנו שתי צוללות.

העירייה, שפרנסיה כבר הפעילו התנגדויות לבניית מרפסות, סגירת חדרים, מטעמי אסתטיקה, והרוויחה רבבות שקלים מקנסות על נזקים לנוף, קיפלה את זנבה, כולל יונה יהב, ראש העירייה. יהב, שבעבר הכריז כי מדובר ב"אסון לעיר", שולח עכשיו את המהנדס שלו כדי להודיע לכתבת "הארץ" רויטל חובל, שהעיריה ויתרה משום ש"לא רצתה לשבור את הכלים ולגרום לכך שחיל הים יעזוב את העיר" ("עם הגב לים", "הארץ", 15.7).

חיל הים, כמו הטייקונים, אם מגבילים אותו, עוזב. אלה עלולים לגור על אגם ז'נווה, וחיל הים עלול לעבור לעתלית. הוא כמובן ייקח את נכסיו, וממש יעזוב את חיפה. נניח לשאלות, איזה חוף יהרוס במקום חוף בת גלים ומה ישלם בתמורה להסכמת רשות עירונית אחרת. די לראות, מתוך התשובה של מהנדס העיר, את העיקר: הצבא הוא גורם כלכלי, שהישראלים, מרוב מלחמות נגד הקוטג' והאיראנים, שוכחים להתייחס אליו.

נותן העבודה הגדול ביותר במשק הוא גם הקניין הגדול ביותר, הקבלן הגדול ביותר, בעל קרקעות ענק, ועם סביבתו המיניסטריאלית, כלומר משרד הביטחון, נוהג כאילו אנחנו שלהם. אף שהציבור כולו משתתף במימונו, לא רק משלם המסים האמריקאי, יש לצבא גם מדינה קטנה, והיא תחבוש כובע, תפסיק לעשן, תחכה לדבר המפקד, ואחר כך - כיבוי אורות.

נכון, הצבא כטייקון אינו נוח. איננו יודעים איך בדיוק להגביל אותו בלי לפגוע בערכים המקודשים ביותר, כי הצבא הוא דת ההמונים היחידה שלנו.

אבל בניית המפלצת בבת גלים, באחד המקומות היחידים לחופי הארץ שלא עבר (עדיין) ג'נטריפיקציה, לא רק מוסיפה עוד סכנה שהשלטון מעתיר על תושבי העיר - פעם היפה בערי הארץ - אלא חושפת שוב את חולשת האזרח הישראלי, את חוסר יכולתו להתמודד עם השלטון.

ויש משהו עצוב יותר. כאשר אהוד ברק, או קולוניאלים אחרים, אומרים "אנחנו במזרח התיכון, לא בשווייץ", הם מתכוונים לעוד משהו מעליב: מה לנו לשמור על יפי הארץ הקטנה? אנחנו, כלומר האנשים שיש להם הרבה, בלאו הכי נוסעים לשווייץ, או למקומות אחרים, כדי לראות יופי של ארץ.

בארצנו יופי הוא משהו אחר, בעיקר בעלות, ואהבת הארץ, בארץ, פירושה לאהוב את תהליך כיעורה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו