בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יותם טולוב | אדונים לעצמם

תגובות

אדם בן 40 עם מוגבלות נפשית קיבל מהוריו דירה בירושה, אבל הם התנו את העברת הירושה בכך שימונה לו אפוטרופוס. כעת הוא נקרע בין רצונו לרשת את הדירה לבין רצונו לשמור על האוטונומיה שלו. אשה יהודייה אוטיסטית, החיה חיים עצמאיים בארצות הברית, מבקשת לעלות לארץ. משרד הפנים מודיע שמכיוון שאינו מצליח לתקשר עמה, הוא לא ידון בבקשתה לאזרחות כל עוד לא ימונה לה אפוטרופוס. אלו הם רק שני מקרים, מבין רבים, של שלילת חירות אישית ומינוי בלתי הולם של אפוטרופוס.

שני עשורים לאחר חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, נדמה שמבין כל זכויות האדם שעליהן נאבקים אנשים אלה - הזכות המופרת ביותר היא גם הזכות הבסיסית ביותר - לאוטונומיה אישית. אדם שמונה לו "אפוטרופוס לרכוש" מאבד את מרבית זכויותיו הכלכליות. חשבון הבנק שלו נמצא בניהול האפוטרופוס, סניפי הבנק לא ימסרו לו מידע כספי והוא נדרש להישמע להוראות האפוטרופוס בכל הנוגע לשימוש בכספו. אדם שמונה לו "אפוטרופוס לגוף" מוגבל אף יותר. האפוטרופוס יכול להחליט על שינוי מקום מגוריו, על העברתו למוסד בניגוד לרצונו וכן לקבל בעבורו החלטות רפואיות.

הלוגיקה של מינוי אפוטרופוס פשוטה לכאורה - יש אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם באופן עצמאי ושזקוקים לסיוע בניהול חייהם ובקבלת החלטות. ואולם בפועל, הפתרון שמציע המשפט הישראלי הוא גס, גורף ופוגעני הרבה מעבר לנדרש.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בישראל מושפע מתפישת עולם פטרנליסטית, שלפיה אנשים עם מוגבלות זקוקים להגנה מפני אחרים ומפני עצמם. בימינו, כאשר תפישות של אוטונומיה אישית, זכויות אדם והעצמה הן שמתוות את מדיניות הרווחה, אין מקום לחוק במתכונתו הנוכחית. אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות, שעליה חתומה גם ישראל, דורשת אימוץ מודלים חדשניים, המגשימים את המטרה בלי לרמוס את האדם. למשל, מינוי "ידיד קרוב" לאדם, שיסייע לו להגיע להחלטותיו בלי לפגוע באוטונומיה שלו.

בתי המשפט לענייני משפחה, שלהם הסמכות לשלול כשרות משפטית ולמנות אפוטרופוס, מטפחים לא פעם את הגישה הפטרנליסטית שבחוק. שופטים רבים מסתמכים על חוות דעת רפואיות בעת מינוי אפוטרופוס, בלי לשמוע או לראות את בעל המוגבלות. בנוסף, אף שהחוק מאפשר למנות אפוטרופוס רק לתקופה מוגבלת או לתחום ספציפי, בפועל רוב הקביעות הן גורפות. לאחר המינוי, כמעט ואין פיקוח ממשלתי על התנהלות האפוטרופוסים.

גם המודעות הציבורית לנושא מצומצמת. אנשי מקצוע אינם מודעים תמיד לאפשרויות הביניים ותומכים בהגשת בקשות גורפות לעניין אפוטרופסות. הורים החוששים, בצדק, כי ילדיהם ייפלו קורבן לניצול כלכלי, למשל, לא תמיד מודעים לפתרונות מידתיים קיימים, בשל העדר הכוונה מצד האפוטרופוס הכללי. לדוגמה, האדם שמבקש לרשת את דירת הוריו אינו זקוק לאפוטרופוס על כל רכושו, אלא לכל היותר לאפוטרופוס על הדירה. האשה המבקשת לעלות לארץ אינה זקוקה כלל לאפוטרופוס, כי אם לקלינאי תקשורת שיסייע בתיווך בינה לבין פקידי משרד הפנים.

רק תיקון החוק, חלחול שיח זכויות האדם לפסיקת בתי המשפט והגברת המודעות הציבורית לאלטרנטיבות הקיימות, עשויים להביא לשינוי המיוחל. יותר מ-20 אלף האנשים בישראל, החיים בפיקוח אפוטרופוס, צריכים לקבל את הזכות היסודית ביותר בחברה דמוקרטית - הזכות להיות אדונים לעצמם.

הכותב הוא עורך דין בארגון בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו