שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ראובן פדהצור | מוחמד לא מת

ראובן פדהצור
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ראובן פדהצור

תמונתם של מוחמד וג'מאל א-דורה, המסתתרים מאחורי חבית בטון בניסיון שווא להתחמק מפגיעת כדוריהם של חיילים ישראלים - נהפכה לסמל האכזריות והברוטליות של ישראל, וקיבעה את דימויו של צה"ל כצבא צמא דם, הפועל על פי נורמות פסולות. 55 השניות ששידרה רשת הטלוויזיה הצרפתית "פראנס 2", שבסיומן הכריז הכתב, שארל אנדלרין, "מוחמד מת" - פתחו "את הסכר לשיטפון אדיר של תאוות נקמה", כפי שכתבו עמוס הראל ואבי יששכרוף בספרם "המלחמה השביעית".

מוחמד א-דורה נהפך למרטיר, המסמל את מאבקו של העם הפלסטיני נגד הכובש האכזר. בולים עם תמונת האב והבן הונפקו ברחבי העולם הערבי, ורחובות נקראו על שמו של הילד. פרשת מוחמד א-דורה היא ניצחון תעמולתי אדיר של הפלסטינים. אבל, מתברר, היא גם מחדל ההסברה הגדול ביותר, והבלתי מובן, של ישראל. מחדל, משום שיש די ראיות המצביעות על כך שסיפור מותו של הילד לא היה אלא הצגה שבוימה בכישרון רב על ידי הפלסטינים.

מה שמטריד בכל הפרשה הוא התעלמותה של ישראל הרשמית מהעדויות ומהתחקירים שהחלו להצטבר מיד לאחר התקרית. סרט דוקומנטרי של העיתונאית הגרמנייה אסתר שפירא, ותחקיר שביצע איש העסקים הצרפתי פיליפ קרסטני מעלים את החשד שהצלם הפלסטיני, טלאל אבו ראחמה, שצילם את הסרט שהועבר ל"פראנס 2", "בישל" את הסיפור, ורבים אחרים היו שותפים לו. עדותו של הצלם מלאה סתירות. הוא מספר ש"החיילים ירו בדם קר לעבר השניים משך 45 דקות". ואולם, אם אכן רצו חיילי צה"ל לפגוע "בדם קר" במוחמד ובאביו הם היו יכולים לחסלם בתוך פחות מדקה. לשאלה כמה כדורים נורו לעבר השניים השיב אבו ראחמה, "לפחות 400". על הקיר במקום ניתן לראות בבירור רק שמונה חורים.

קרסנטי השיג את חומר הגלם שצילם אבו רחמה, וכשהקרין את 10 השניות שצולמו לאחר שאנדרלין מכריז "מוחמד מת", נראה הילד מרים את ידו ומציץ לכיוון המצלמה. בשום תמונה בסרט לא רואים את פגיעות הכדורים בגופם של האב והבן, אף שלטענת האב הוא נפגע מ-12 כדורים ובנו משלושה. לא נמצאה במקום התקרית אפילו טיפת דם אחת.

מוחמד א-דורה נקבר בהלוויה המונית. ואולם, הילד שנקבר הגיע לבית החולים שיפא, על פי עדות הרופא שקיבל אותו, בעשר בבוקר. היריות בצומת נצרים החלו רק בשתיים אחר הצהריים ומוחמד נלקח מהמקום אחרי שלוש. בתמונות שמציג הפתולוג בעזה נראה אמנם ילד שנפגע מכדורים, אך פציעותיו אינן אלה שעליהן העיד ג'מאל. בעוד האב מעיד שמוחמד נפגע ברגלו הימנית, הילד משיפא נפגע ברגלו השמאלית. מומחה לזיהוי ביומטרי השווה את תמונת הילד שנקבר עם זו של הילד מצומת נצרים ומצא, כי מדובר בילדים שונים.

12 כדורים פילחו את גופו טוען האב ג'מאל, המציג לראווה את הצלקות בידיו. אך שפירא איתרה את ד"ר יהודה דוד, המעיד שניתח אותו שש שנים לפני התקרית, וכי הצלקות שהציג הן תוצאה של חתך מסכין.

ולמרות כל זאת, ישראל הרשמית שותקת. הזדמנות פז לערער את אמינותה של הגרסה הפלסטינית על אחד האירועים המכוננים בתולדות הסכסוך מוחמצת מסיבה שקשה להבינה. צה"ל אכן חוטא לא פעם בשימוש מופרז בכוח הצבאי, מה שגורם למותם של חפים מפשע. אך כשמתברר שבפרשת א-דורה לא פגעו חיילי צה"ל בילד ובאביו, שותקים האחראים על ההסברה בצה"ל ושותק משרד החוץ. כך מפקירה ישראל את הזירה התקשורתית בידי הפלסטינים, העושים בה שימוש מתוחכם, תוך ניצול שיתוף הפעולה של תחנות טלוויזיה האוהדות את עניינם, דוגמת "פראנס 2".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ