בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טליה ששון | נפקדים-נוכחים, עד מתי?

תגובות

מנובמבר 1947 ברחו מישראל אלפי פלסטינים; מיעוטם נותרו בה. חלק מהאחרונים נהפכו לנפקדים-נוכחים, אזרחי ישראל היום. חוק נכסי נפקדים מ-1950 לא הבחין בין הבורחים לנשארים. החוק הקנה את נכסי הנפקדים לאפוטרופוס, והוא מכר אותם ברובם לרשות הפיתוח, שמסרה חלק מהקרקעות לתכליות ציבוריות. תכליות החוק פורשו בפסיקה, והן: ניהול הרכוש שנעזב ושמירתו כך שישמש ערובה להסדרי שלום שיבואו וישמש לפיתוח הארץ.

מה נותר לנפקדים מרכושם? עד 1973 לא היה חוק מיוחד לפיצוי נפקדים. ב-1973 חוקק חוק לפיצוי נפקדים-נוכחים בלבד. אלא שהפיצוי היה כה זניח, עד שלא השתרך תור ארוך של ממתינים לקבל אותו. המסקנה היא, שקרקעות רבות נלקחו מציבור זה ופיצוי הוגן לא ניתן.

אמנם נקבע בחוק מנגנון לשחרור קרקעות ושחרור אדם מנפקדותו, אך שימוש בכך נעשה במידה מעטה. מה ההיגיון העומד ביסוד החוק? כבר נקבע, שזהו רציונל האויבות. אך ייחוסו לאזרחי ישראל הוא בבחינת תרתי דסתרי. הכיצד אזרח המדינה הוא בגדר אויב שלה? הרי עוד בעת חקיקת החוק היה גלוי, שנתפס בו גם מי שרציונל האויבות לא התקיים בו. מכל מקום, ראוי שנכס של נפקד-נוכח שבידי האפוטרופוס, שלא נוצל ולא נעשה בו שימוש לתכלית ציבורית - יושב לבעליו ההיסטוריים, וביחס ליתרת הנכסים, שהם מרביתם - יינתן פיצוי הוגן.

עם סיפוח מזרח ירושלים לישראל ב-1967 היו המסופחים עלולים להיהפך לנפקדים. בפקודת סדרי שלטון ומשפט מ-1970 נקבע, שהמסופחים לא ייהפכו לנפקדים ביחס לנכסים שבתחום הסיפוח. נקבע בפקודה גם, שרציונל האויבות אינו מתקיים עוד במסופחים. קביעה זו מעמידה באור חיוור במיוחד את אי ביטול רציונל האויבות כלפי הנפקדים-הנוכחים. הכיצד השלימה החברה הישראלית עם המשך ייחוס רציונל האויבות לאזרחיה, ועד היום?

זאת ועוד, במשך שנים סברו רשויות ישראל, שפתרון סוגיית הנפקדים יבוא עם כינון הסדרי שלום עם הפלסטינים. עד אז לא ישוחררו נכסי נפקדים, לא לערבים ולא ליהודים. עתירה לבג"ץ נגד סירוב מפקד אזור איו"ש לשחרר נכסי נפקדים ליהודים, בנימוק שהשחרור עלול לעורר דרישה דומה של ערבים בתוך ישראל ועלול להחריף את הקרע בין שתי האוכלוסיות - נדחתה. אך בפקודה מ-1970 חרג המחוקק ממדיניות זו וקבע שחרור חד סטרי של נכסי נפקדים רק ליהודים, במזרח ירושלים, והתעלם מנכסי נפקדים ערבים במערבה, שבהם יושבים יהודים כבר שנים ארוכות.

עתה קמו מתנחלים לממש את הפקודה מ-1970, והתוצאות: ערבים שסולקו מביתם ברשות החוק והם מתגוררים באוהל מול ביתם. קומץ פעילי זכויות אדם שביקשו למחות מצאו עצמם מסולקים, שלא כחוק, בידי משטרת ישראל.

מעשי המתנחלים בירושלים חושפים לעין הציבור את המקופל בין דפי פקודת 1970: הפליית יהודים לעומת ערבים. המתנחלים בשאיפתם לממש את החוק מסכנים את השלום בירושלים ומגבירים חיכוך בין יהודים לערבים בכל הארץ. בתוך כך שבה ועולה סוגיית נכסי הנפקדים-הנוכחים, המונחת כמו על חבית אבק שריפה, ומודגש חוסר השוויון בין האוכלוסיות. הטענה שלא ניתן להשיב את המצב לקדמותו ערב 1948 היא דו סטרית. יש להפסיק את גירוש הפלסטינים מביתם בשייח ג'ראח, ועל "הלאמת" נכסי הנפקדים-הנוכחים יש לשלם פיצוי הוגן, ומיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו