בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיבוב באוטובוס האיוולת

תגובות

נזכרתי באירוע האחרון בעקבות הדיונים בבג"ץ על קווי המהדרין.

כבר כמה שנים שאני נוסע בקו 402 של אגד מהמרכז האקדמי ברמת גן שבו אני מלמד לביתי במבשרת ציון. הקו, שמקשר בין בני ברק לירושלים, הוא קו מהדרין שבו נשים וגברים יושבים בנפרד - נשים מאחור וגברים מלפנים. באחד מהימים, בעוד האוטובוס עולה על כביש גהה, שמתי לב לתכונה מסביב. נשים קמות ממקומן מאחור ועוברות לשבת מלפנים. שם מאחור, כך אומרים, באזור של הנשים, יושב גבר מוזר, ממלמל בשקט אל הטלפון הנייד שלו, מדבר במבטא ערבי.

הבטתי לאחור - אכן גבר צעיר יושב לו שם בדד, לאחר שכל הנשים כבר עברו קדימה. נזכרתי בסרט שראיתי, שבו עבריין מין, פדופיל, נכנס לבריכה שבה ילדים, וברגע שהדבר מתגלה כולם בורחים ומוציאים את הילדים מהבריכה, והוא נשאר לבדו כשעיניים חשדניות בוחנות אותו מכל עבר.

הבעיה היא, כך אמר לי שכני לספסל, שגם הנהג ערבי. לאחר דקות מספר, הנהג, לבקשת הנוסעים, עצר את האוטובוס, ניגש לאחור וביקש תעודת זהות. שמעתי אותו מסביר לנוסע שזהו קו מהדרין והוא מתבקש לעבור קדימה. הנוסע עבר קדימה, ואמר בעברית במבטא ערבי, "מצטער, לא ידעתי".

אבל לא ברור האם המצב השתפר. הצעיר עדיין נראה חשוד, ועכשיו הוא קרוב יותר לנשים שעברו קדימה, וגם אלי. הבטתי עליו שוב. בתחילה חשבתי שהנשים החרדיות חשדו בו רק משום שהוא ערבי. האשמתי אותן בלבי בדעות קדומות, בשנאת זרים. אך כעת הבחנתי שהצעיר אכן מוזר. הוא ממלמל לעצמו ללא הרף, מביט בעצבנות לצדדים, חובש על ראשו את הכובע של הסווטשרט שלו. האשמותי נגד שכני לאוטובוס החרדים (הדעות הקדומות שלי כלפיהם), פינו את מקומן לחששות המשותפים להם ולי - מדוע הוא מתנהג כל כך מוזר? מה הוא עושה באוטובוס הנוסע מבני ברק? האם הסווטשרט שלו מספיק רחב כדי להחביא מתחתיו חגורת נפץ?

הסיטואציה הזאת הצליחה לכרוך יחד את כל המתחים והניגודים של החברה שלנו: נהג ערבי נאלץ לבדוק נוסע ערבי שיושב באזור שמיועד רק לנשים חרדיות, באוטובוס שמשותף לדתיים וחילוניים, יהודים וערבים. היא גם חשפה באחת את המלאכותיות שבאיסור הישיבה במשותף בקווי המהדרין, הנכפה על הציבור החרדי על ידי מנהיגיו.

בני זוג שעולים יחד, לעתים עם הילדים, נאלצים לשבת בנפרד, כאשר הילדים רצים קדימה ואחורה בין האב לאם. במקביל לקו 402 נוסע קו 400. גם בו נוסעים בעיקר חרדים, אלא שהוא אינו קו מהדרין. אותם גברים ונשים שמחכים בתחנה יעלו על קו 400 אם הוא יגיע קודם, ויישבו ללא הפרדה ללא כל בעיה.

כעת החשש הביטחוני הסיר את המחסום החברתי-הלכתי. נשים וגברים יושבים יחד, מטכסים עצה אל מול הסיכון. הישראליות גברה על החרדיות. גם המחסום ביני, החילוני, לבין החרדים נפרץ, ואני מצורף כשותף לצרה. מתוקף הנסיבות אני הופך למומחה ביטחוני (האם יש לי נשק? מה אני חושב, האם הוא מסומם או מחבל?).

הסיטואציה הישראלית כל כך, המנ?ולת כל כך, שנכפית עלינו בגלל הטרור, מאחדת את כל יושבי האוטובוס. כל אחד זע באי שקט במושבו, מחשב את חישובי הקיצין הפרטיים שלו. מחשב את המרחק שלו מהגבר החשוד. שוקל את האינטרס האישי, שאומר לרדת, לברוח, מול חוסר הנעימות והאחריות המוזרה לקולקטיב שיושב באוטובוס.

אני מנסה לדמיין מה חושב הנהג הערבי, הכלוא בין הזהויות שמכתיבות את חייו. בסופו של דבר רוב הנשים החרדיות חזרו לאחור, אך אשה צעירה אחת נשארת לשבת ליד בעלה מלפנים. התא הזוגי והאיום הביטחוני, מתגברים על האיסור החברתי המאולץ. ואני מרגיש בלב נחמץ איך כולנו במדינה הזאת נוסעים באוטובוס המסויט, המוזר, המסוכסך, האנושי הזה, מחכים לתחנה שבה אפשר יהיה סוף סוף לרדת.

ד"ר פורת הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו