בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכסנדר יעקובסון | מה יקרה אם נובס

תגובות

יש שאלות שמוטב לא לשאול אותן בקול רם, אבל ברגע שהן נשאלות יש להתמודד עמן ללא התחמקות. דימיטרי שומסקי ("השואה וההשוואה", "הארץ" 21.2) שואל מה צפוי לציבור היהודי בארץ במקרה שישראל תובס ותיכבש על ידי קואליציה איראנית-ערבית. מה שצפוי, לפי תיאורו, דומה לכיבוש הישראלי בשטחים: ממשל צבאי, מחסומים, תקנות שעת חירום, דיכוי קשה של התנגדות הנכבשים. על סמך תרחיש זה מזמין הכותב את הישראלים להזדהות עם הסבל הפלסטיני תחת כיבוש ולהבין את החומרה שבה רואים הפלסטינים את שלילת עצמאותם הלאומית.

כדי להבין את רצונם הטבעי של הפלסטינים בעצמאות ואת כעסם על הכיבוש, ספק אם יש צורך בתרגילים אינטלקטואליים נועזים. כל הסקרים מראים, שרוב גדול בציבור היהודי הישראלי מסכים למדינה פלסטינית במסגרת הסדר שלום. בסקר אחד אמרו יותר מ-60% שהם רואים את התביעה הפלסטינית לעצמאות כמוצדקת; אולם אותו רוב היה גם למשיבים בשלילה על השאלה אם הם מאמינים שהפלסטינים יניחו לישראל לחיות בשלום לאחר שיקבלו מדינה.

אלה המטיפים מוסר לציבור הישראלי הרחב (להבדיל מהימין האידיאולוגי) בנושא הכיבוש והעצמאות הפלסטינית, מתעקשים בדרך כלל לשכנע ציבור זה בדבר שהוא הסכים לו מזמן - שהפלסטינים זכאים למדינה - ומתעלמים כליל ממה שמעסיק ומדאיג אותו באמת: השאלה אם לאחר הנסיגה יזכו הישראלים במידה סבירה של שלום. ספק אם "שכנוע" כזה תורם משהו לסיכויי ההסדר ולסיום הכיבוש.

ובאשר לשאלה מה צפוי לנו במקרה של תבוסה - אם יש דרך בטוחה לוודא שהציבור הישראלי לא יזדהה עם הסבל הפלסטיני, הרי היא בדיוק זו: לגרום לו לעסוק בשאלה מה צפוי לו אם יובס. כל מי שחי כאן יודע למה מצפים הישראלים במקרה של תבוסה: לא לכיבוש ולא למחסומים ולא לתקנות שעת חירום ולא להתנחלויות, אלא לטבח רבתי.

אין לדעת אם הערכה זו נכונה - יש לקוות שלעולם לא נדע. ואולם, אי אפשר לצפות מהיהודים הישראלים - או מעם אחר כלשהו, במצב דומה - להערכה אחרת. עובדה היא שהמלחמות הפנימיות הרבות בעולם הערבי בעשורים האחרונים היו מלוות בהרג אזרחים (ערבים ומוסלמים) בהיקף רחב מאוד. ואם זה דינם של ערבים ומוסלמים, שואל את עצמו באופן בלתי נמנע הישראלי המצוי, מה דינו של "הנטע הזר" הציוני? שהרי הציבור היהודי הישראלי יודע היטב שהוא נתפש בעיני שכניו לא כאחד הגורמים הלגיטימיים באזור, אלא כפולש קולוניאליסטי. את זה לא חשב אפילו סדאם חוסיין על הכורדים בעיראק, שעה שטיפל בהם כפי שטיפל. בנסיבות אלה פשוט לא ייתכן שתהיה לציבור היהודי הערכה אחרת לגבי מה שצפוי לו במקרה של תבוסה.

מי שרוצה לתרום לסיכויי השלום, מוטב אפוא שלא יזמין את הישראלים להרהר בתרחישי תבוסה, אלא יסביר שתרחישים אלה אינם ריאליים בשל עוצמתה של ישראל - עוצמה המאפשרת לה גם ליטול סיכונים למען ההסדר. כל זמן שעוצמה זו נשמרת, אין צורך להרחיב את הדיבור על מה שצפוי לנו במקרה של תבוסה. די לחשוב על כך מדי פעם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו