צבי בראל | מדד ההסתה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

נחת רוח גדולה גורם לנו המשרד לעניינים אסטרטגיים. כמה טוב לדעת שיש בישראל מי שעוקב אחרי ההסתה הפלסטינית. שדואג שהפלסטינים "ייצרו אווירה של שלום" ומתאמץ "להניע אותם לבנות תרבות של שלום". כי מה לנו בנייה בירושלים, באפרת או ברמת שלמה, מה הם מחסומים, מעצרים, הריסות בתים, נוהל שכן, נוהל ילד, שבירת עצמות, הפקעת קרקעות, או סגר על מיליון וחצי פלסטינים - כל אלה הם עניינים פעוטים לעומת קריאת כיכר על שמה של דלאל אל-מוגרבי, קריאה להילחם בכיבוש, או כינוי מחבלים שהידים. זה האיום האמיתי על השלום. והרי הפלסטינים מחויבים לכך על פי מפת הדרכים. כי אחרי שאנחנו מילאנו בדקדקנות את כל סעיפיה והקפאנו לחלוטין את הבנייה בהתנחלויות, הגיע תורם.

יוסי קופרווסר, סמנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, איש אינטליגנטי בדרך כלל, שעמד בראש חטיבת המחקר במודיעין, מסביר, כראוי לאיש צבא, כי יש כמה קטגוריות להסתה: קריאה להפעלת טרור, דמוניזציה של ישראל, ויצירת אווירה נגדה. העובדה שהכיבוש עדיין מצוי בשטחים ושכל עם נורמלי תחת כיבוש יעשה הכל כדי להשתחרר ממנו, נעלמה מתודעתו. בעיניו, הפלסטינים קמים בבוקר וסתם כך מתחילים לגדף את ישראל, לסלקה מהמפות ומספרי הלימוד ולכנות את לוחמיהם שהידים. בהיתממות מאוסה מתרצים חברי צוות המעקב אחר ההסתה, כי אין הדבר שונה מן המעקב אחרי התבטאויות נגד ישראל באירופה או בארה"ב. ההבדל תהומי, ישראל עוד לא כבשה את צרפת או את קליבלנד ולא הרסה בהם ולו בית אחד.

מדור הזירה

הסתה היא עניין חמקני. כיצד, למשל, אפשר להגדיר את הדברים הללו: "ההכרזה הפוליטית של קובטי הפכה את ?עג'מי' מסרט לחוליה נוספת במאבק הלאומי של הערבים בישראל נגד המדינה שהם אזרחיה. כמו ביזוי זכרם של עולי הגרדום, או הצגת המדינה שבה יש להם זכויות אזרח יותר מבכל מדינה ערבית (ואף זכויות יתר, כמו פטור משירות בצבא) כמדינת אפרטהייד... לשנאת ישראל זו תורמים נוסף ליוצרי הסרטים גם אינטלקטואלים ויוצרים ישראלים מדיסציפלינות נוספות". האם התכוון המחבר (ישראל הראל, "הארץ", 11.3) להסית נגד כל ערביי ישראל? נגד אינטלקטואלים ישראלים? האם אין מקום למשל, להתחיל ולבדוק את מדד ההסתה בישראל לפני שבודקים בציציותיו של העם הכבוש?

הנה נקודת התחלה מצוינת לצוות ה"חשיבה" והמעקב, שמציף את תאי הדואר האלקטרוני בממצאי ההסתה הפלסטינית. סקר שערך מכון המחקר "מאגר מוחות", והוצג בכנס באוניברסיטת תל אביב, מצביע על כך ש-56% מבני הנוער בישראל, תלמידי תיכון, מאמינים שאסור לאפשר לערבים אזרחי ישראל להיבחר לכנסת. שיעור המתנגדים מגיע ל-82% בקרב נערים דתיים. כ-50% סבורים, כי אין להעניק זכויות שוות לערבים וליהודים. פרופ' דניאל ברטל מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב מעריך, ש"בתפישות הנוער הדתי יש שילוב של פונדמנטליזם, לאומנות וגזענות".

על פי הקריטריונים של צוות המעקב, ייתכן שגם דברי ברטל הם הסתה נגד הנוער הדתי או הנוער בכלל. אבל לפני שמנסחים את כתב האישום נגדו, כדאי לשוב לביטויו של קופרווסר, לפיו יעד מדד ההסתה הוא "לשכנע את הפלסטינים לבנות תרבות של שלום". מול מי בדיוק עליהם לבנות את אותה תרבות? מול הדור הצעיר הישראלי, אשר רואה גם באזרחי המדינה הערבים אויב מסוכן שיש לשלול ממנו כל זכות דמוקרטית? מול מסיתים שרואים בבמאי ערבי, או באינטלקטואלים יהודים שתומכים בו, אויבים שנלחמים במדינה?

מדד ההסתה לא נועד לבדוק באמת את מידת השנאה שרוחשים הפלסטינים לישראל, או לייצר תרבות שלום. הוא עוד אמצעי נלוז שנועד להציג את ישראל כמדינה צדקת וטהורה, שוחרת שלום שכל אזרחיה אוהבי ערבים. רעלה שתכסה על כך, שכנגד תרבות השלום שנדרשת מן הפלסטינים מתפתחת לה בצד הישראלי ללא הפרעה תרבות הגזע.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ