מאמר המערכת | הפרשה האמיתית

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"ביטחון המדינה" ו"סודות מדינה" מתבררים פעמים רבות כחומרי טיוח, שנועדו להעלים מן העין הציבורית כשלים ניהוליים, תכנוניים ומוסריים. כזאת היא גם "הפרשה הביטחונית", המסעירה את הסקרנות הציבורית זה שבועות ארוכים.

לכאורה, "הפרשה" היא בעניין מסירת מסמכים מסווגים לידי כתב "הארץ" אורי בלאו. לכאורה, עצם מסירת המסמכים היא "פגיעה בביטחון המדינה"; למעשה, מדובר בפשע חמור שבעתיים: הפשע של מערכת הביטחון ושל פיקוד המרכז בפרט, שהתעלמו מהנחיות בג"ץ, אישרו חיסול של מבוקשים גם כשהיה אפשר לעצור אותם, ונתנו אישור מראש להריגה של חפים מפשע במסגרת חיסול מבוקשים.

זוהי הפרשה האמיתית שאותה צריך לחקור. פרשה שגיבוריה אינם כתב "הארץ" בלאו, שעשה מלאכה מצוינת כאשר חשף בציבור את נגעי המערכת, או מקורותיו, כי אם אותם מפקדים בכירים שהחליטו לבעוט ברגל גסה בהנחיות בג"ץ.

הפרשה המשנית, ולפיה נעברו לכאורה עבירות על ביטחון המדינה, החלה בספטמבר 2009 כאשר כתב "הארץ" אורי בלאו זומן למשרדי השב"כ ונדרש למסור את המסמכים ששימשו אותו בהכנת הכתבות. מרגע זה ניהל "הארץ" דיאלוג עם היועץ המשפטי של השב"כ, בדבר החזרת המסמכים - דיאלוג שנועד לשמור על מקורות המידע ועל חופש הפעולה של הכתב, בלי לפגוע בביטחון המדינה.

דיונים אלה הובילו ב-15 בספטמבר 2009 לחתימת הסכם, שבמסגרתו העביר בלאו לשב"כ עשרות מסמכים מסווגים שהיו ברשותו, ומנגד התחייב השב"כ לא לחקור את הכתב על מקורותיו העיתונאיים, לא לחקור את הכתב כחשוד, ולא להשתמש במסמכים כראיה בהליך משפטי נגד החשוד בהדלפה.

חשוב לציין, כי כל הכתבות שפורסמו ב"הארץ" בנושא זה נשלחו לצנזורה הצבאית וקיבלו את אישורה המלא. מערכת הביטחון לא נזעקה לחקור את הפגיעה בהנחיות בג"ץ, אלא רק את הדליפה אשר הפיצה את המידע "המסוכן".

כעבור זמן קצר עצר השב"כ את ענת קם, לשעבר חיילת בלשכת אלוף פיקוד מרכז, בחשד שהיא המקור של אורי בלאו. בינואר 2010 הודיע השב"כ, שבלאו מבוקש לחקירה, דרישה הסותרת את תנאי ההסכם. מרגע זה סירב השב"כ לעמוד בתנאי ההסכם שעליו חתם ודחה את ההצעה לגבש הסכם נוסף, אשר ישיג את מטרת השב"כ להגן על ביטחון המדינה, ומנגד ישמור על תנאי ההסכם שגובש ועל חסיון המקורות.

ראש השב"כ תיאר את המסמכים הסודיים ככאלה, אשר מדינות אויב היו שמחות לשים יד עליהם. ייתכן. אבל ייתכן גם כי חלק מאותן מדינות אויב ישמחו לדעת, שגם ישראל נוהגת כמותן ומוותרת על ערכיה הדמוקרטיים, שעיתונות חופשית היא תנאי לקיומם. חקירה של מסירת מסמכים מסווגים היא לגיטימית, אבל אין היא יכולה להחליף את החקירה האמיתית הנדרשת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ