יחזקאל דרור
יחזקאל דרור

אחת הסיבות העיקריות לשקיעתן של מדינות, כפי שעולה מן המחקר ההיסטורי, היא ביטחון עצמי מופרז ויוהרה. הממצא הזה מופיע כבר בספר ההיסטוריה הפוליטית-צבאית הראשון שנכתב, הלוא הוא חיבורו של תוקידידס על מלחמת פלופונס.

התזה המרכזית של הספר, המקובלת כיום בעיקרה על חוקרי העת העתיקה, היא שבמאה החמישית לפני הספירה התפתחה אתונה והיתה למעצמת-העל של יוון: הונהגה בה דמוקרטיה (לפי מושגי התקופה) והיא נהנתה משגשוג כלכלי ומפריחה בתחום הספרות והאמנות. ואולם, עם ההצלחה הלך התיאבון וגדל, תוך שהוא מלווה בעיוותים חמורים בקריאת המציאות. אתונה פתחה בסדרת מלחמות כדי להרחיב את שלטונה, כולל פלישה לסיציליה, שסופה היה כניעה מוחלטת לספרטה ולבעלות בריתה ושקיעה מדינית וצבאית.

מדור הזירה
צילום:

הסיבה הבסיסית לכך היתה מה שנתפש ביוון הקלסית כחטא חמור: ההיבריס. דהיינו, יוהרה הנובעת מהצלחות והגורמת ללוקה בה לבצע פעולות שסופן רע ומר - רעיון המבוטא באופן יוצא מן הכלל בביטוי התנ"כי "וישמן ישרון ויבעט" (דברים ל"ב, ט"ו).

דוגמה מניסיוני האישי תמחיש את התופעה. בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים החלו לנקוט כמה פעולות, שהייתי מעורב בהן ושנועדו לשפר את תהליכי קבלת ההחלטות בממשל, כמו הקמת המכללה לביטחון לאומי, הכשרת אנשי מקצוע בתחום תכנון מדיניות ותקצוב בבית הספר של משרד האוצר, יוזמה של לוי אשכול להקים "מכון ישראלי למחקרי מדיניות", גיבוש "תורת ניהול למשרד ממשלתי", ועוד. לאחר מלחמת ששת הימים הופסקו כל הפעולות הללו. שאלתי את בכירי הממשלה מה הסיבה לכך, והתשובה היתה פשוטה ונחרצת: "ראה כמה אנחנו מוצלחים, אז תפסיק לנדנד לנו על ליקויי החשיבה בממשל".

אחר כך באה מלחמת יום הכיפורים. בעקבותיה הונהגו, באופן איטי, כמה שיפורים כגון הקמת אגף התכנון בצה"ל וצוות לביטחון לאומי בלשכת ראש הממשלה (שנהפך למועצה לביטחון לאומי ובאחרונה למטה לביטחון לאומי), הפעלה מחדש של המכללה לביטחון לאומי, ועוד. אך בהלם של מלחמת יום הכיפורים לא היה די כדי לסלק את השומן שהצטבר במוח, בצורת אשליות על עוצמתה של ישראל.

הסיבה לכך היא שלאשליה הזאת שורשים עמוקים יותר, הלוא הם ההצלחה ההרואית של הציונות ותקומתה של מדינת ישראל, שאין כמעט כדוגמתן בהיסטוריה. צירוף ה"נס" של הקמת המדינה (ועוד על רקע השואה) וה"נס" של מלחמת ששת הימים - על המשמעות המעין-משיחית שיש להם בציבור הדתי והחילוני כאחד - הוא שאחראי ליצירתה של האשליה שפיתחנו בדבר כוחנו. התוצאה החמורה ביותר של הכשל המסוכן הזה היתה העדר מאמץ ראוי לניצול הצלחת מלחמת ששת הימים לקידום השלום, התיישבות לא מבוקרת ביהודה ושומרון, והאשליה הקיצונית מכולן - תפישת "ארץ ישראל השלמה".

לאשליות הללו מצטרף גורם כאילו מנוגד - הפחד הקיומי, הנובע מתולדותיו של העם היהודי ומהעמידה מול אויבים כיום, קרי מדינות ערב. פרדוקסלית, מיתוסף הפחד הזה להצלחות ומגביר את הסחרור התפישתי בכל הנוגע לפוטנציאל עוצמתה של ישראל ומגבלותיה. כך שמצד אחד מתפתחת נטייה למעין "שיגעות גדלות", ומהצד האחר - ל"שיגעון נחיתות". הביטוי המעשי המשתק של שני צדדים אלה הוא דבקות חסרת סיכויים ברעיון "ארץ ישראל השלמה" בקרב חלק מהציבור, ותמיכה בוותרנות ישראלית יתרה על נכסים ערכיים וביטחוניים, ללא תמורה הולמת, בקרב חלק אחר.

זהו הסבר-עומק לדשדוש המדיני-הביטחוני בממשל, לבלבול בקרב האליטות, להעדרה של מנהיגות רוחנית-ערכית של ממש ולעוינות המבשרת רעות בין מגזרי הציבור השונים. לכן ישראל אינה מצליחה לנצל את עוצמתה כדי להשיג הישגים מדיניים-ביטחוניים בני קיימא, גם אם במחיר ויתור על חלומות באספמיה. במקום זאת היא הציבה את עצמה על מדרון חלקלק, שסופו ויתורים ללא תמורה הולמת - אלא אם כן נתפכח בכוחות עצמנו ונתחיל לנהוג לפי הכלל "וירזה ישורון ויחכם".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ