שחר אילן | התרסקות הדתיים הלאומיים

שחר אילן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחר אילן

הברית בין חילונים לדתיים הלאומיים היתה תמיד היבט חשוב מאוד של הציונות, אבל אם יש דבר שהתברר בשנה ה-62 של מדינת ישראל - הרי זה, שהמושג "דתי לאומי" הולך ונעשה לא רלוונטי.

המפלגה שייצגה את הציבור הדתי הלאומי, המפד"ל, קרסה מזמן, והקולות שלה התפזרו בין המפלגות החילוניות לבין כמה רסיסי מפלגות דתיות. שורה של פרשיות שפרצו בשנה האחרונה, בהן פרשת הרב אליעזר מלמד והאיום להחרים את הצעדה לזכר הל"ה, הוכיחו, שלא רק המפלגה, גם הציבור שהמונח הזה מתייחס אליו מתרסק.

מדור הזירה

קו שבר אחד בתוכו הוא שאלת היחס לדמוקרטיה ולציונות כאל תנועה דמוקרטית. חלק מהדתיים הלאומיים, במיוחד החרדים הלאומיים, הצטרפו לחרדים בסירוב לקבל החלטות שלטוניות. דוגמה בולטת לכך היתה התמיכה של ראש ישיבת הר ברכה, הרב מלמד, בסרבנות. מנגד, מקצת מאנשי הציונות הדתית הלאומית קיבלו החלטה קשה מאוד מבחינתם וחברו לחילונים בניסיון הנואש להגן על הדמוקרטיה ועל הציונות מפני הכוחות הרבים המאיימים עליהן. לא היה אפשר שלא לשים לב לכך, שלא התפתח מאבק של ממש נגד סילוק ישיבת הר ברכה ממסגרת ישיבות ההסדר.

קו השבר השני הוא דתי-תרבותי: התרחקות של חלקים מהציבור הדתי הלאומי מהחיים המודרניים; דרישות הצניעות וההפרדה שלהם מתחרות בדרישות הקיצוניות ביותר של החרדים. תנועת בני עקיבא איימה בינואר השנה להחרים את "צעדת הל"ה" לגוש עציון בגלל הופעה של להקה צבאית מעורבת בטקס בסיום הצעדה. דו"ח מרכז טאוב שפורסם בשבוע שעבר הזהיר, שהמספר הגדל של תלמידי החינוך החרדי שאינם לומדים מקצועות כלליים מסכן את קיום המדינה. אבל בציבור הדתי הלאומי יש מגזר גדול שהוציא גם הוא את לימודי היסוד מבתי הספר שלו.

מנגד, לרבים בציבור הדתי הלאומי המתון הולך ומתברר, שהנפגעים העיקריים מהכפייה הדתית הם הנשים שלו. הן, למשל, אלה שאינן יכולות לעקוף את בתי הדין הרבניים המפלים אותן. הם גם מסיקים מסקנות. בכנסת הקודמת, שני הלוחמים הגדולים ביותר נגד הכפייה החרדית היו חברי כנסת דתיים לאומים: מיכאל מלכיאור ומנחם בן ששון. בבחירות האחרונות לראשות עיריית ירושלים חבר רוב הציבור הדתי הלאומי לחילונים וסייע לבחירות ראש העיר החילוני, ניר ברקת.

בתווך נמצאים אנשי "הבית היהודי", שאולי מאמינים עדיין שהם גשר בין שני הציבורים, אבל בפועל הם יושבים על החומה הגבוהה בין החברה הציונית לחברה המתבדלת ומסרבים לרדת. שר המדע, דניאל הרשקוביץ, ביקר את הסרבנות וההפגנות בצה"ל, אך ביקש לא להעניש את ישיבת הר ברכה. הרשקוביץ גם היה הקול שהכריע בממשלה בעד הזזת חדר המיון של בית החולים ברזילי. לא פלא, שהבוחרים נוטשים את המפלגה הזאת. בוחרים אינם אוהבים לשים את קולם על הגדר.

במוקדם או במאוחר יעלה הצורך להתרגל לחשוב על הדתיים הלאומיים כעל שני ציבורים או יותר. במוקדם או במאוחר יצטרכו גם תומכי הבית היהודי לבחור צד - האם הם מצטרפים לציבור המתנכר למפעל הציוני, או שהם חוברים למאמץ להציל את הציונות מפני הסכנות לדמוקרטיה והסכנות הכלכליות. חשוב שזה יקרה קודם שיהיה מאוחר מדי.

הכותב הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ