יהודה בן מאיר | ענת קם אינה מאטה הארי

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

פרשת ענת קם, או בכינויה הקודם "הפרשה הביטחונית", היא עדות חוזרת לחוסר יכולתם של חלקים רבים בציבור הישראלי לשמור על איזון נאות וחוש מידה סביר בקשר לאירועים הקשורים לצה"ל או לנושאים ביטחוניים.

ענת קם ביצעה מעשה חמור הראוי לגינוי - העתקת 2,000 מסמכים סודיים מעידה על הפקרות וחוסר אחריות משוועים. יש לקוות שיוטל עליה עונש חמור הן משום שהיא ראויה לעונש שכזה והן על מנת שיראו וייראו. עם זאת, גם כאן לא צריך להגזים - ענת קם היא לא מאטה הארי חדשה המסכנת את ביטחון האומה וגם לא קדושה מעונה שקמה כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית.

מדור הזירה

אולם אובדן חוש הפרופורציה הגיע לממדים מבהילים בהסתה נגד עיתון "הארץ", מצד אחד, ובהתקפות על ראש השב"כ, מצד שני. אפשר להתווכח אם היה מקום לפרסם את מאמריו של העיתונאי אורי בלאו או לא, אבל מערכת "הארץ" נהגה באחריות והעבירה את כל החומר לאישור הצנזורה הצבאית. מה שהצנזורה אישרה פורסם, ומה שלא התירה, לא פורסם.

פרסום ביקורת על פעולות צה"ל, גם אם הביקורת היא לא במקומה ולא נכונה - ולדעתי היא אכן כזאת - עדיין לא מהווה פגיעה בביטחון המדינה. גם הביקורת על הגיבוי שהעיתון נתן לעיתונאי שלו מוגזמת. כל עיתון רציני בעולם הדמוקרטי היה נוהג כך.

ההסתה נגד "הארץ" עברה כל גבול. הדיבורים שלפיהם העיתון משרת את אויבי ישראל ופוגע בביטחון המדינה הם חסרי כל שחר. הקריאות האוויליות לביטול המינויים לעיתון מעידות גם הן על אובדן כל פרופורציה. קיומו של "הארץ" - אשר מוכן לפרסם גם דברים שאינם מקובלים על רבים מקוראיו - הוא נכס מרכזי במאבקה של ישראל נגד ניסיונות הדה-לגיטימציה של המדינה. על כך העיד לא אחר מאשר הפרופ' אלן דרשוביץ, ואין מגן ודובר נחוש, חשוב ומרשים ממנו למדינת ישראל.

באותה מידה, ההתקפות והביקורת על ראש השב"כ הן לא ראויות ומעידות גם הן על אובדן חוש הפרופורציה. מחויבותו של יובל דיסקין לדמוקרטיה הישראלית אינה מוטלת בספק. הוא פועל בנחישות, במסירות וברגישות להגן על ישראל, על ביטחון וחיי אזרחיה בארץ ובחו"ל ועל משטרה הדמוקרטי.

ראש השב"כ פעל בפרשה הזאת מתוך רגישות וגמישות יוצאות מגדר הרגיל והוא ראוי על כך לכל שבח. מתוך הכרה עמוקה בחשיבותו של חופש העיתונות, הוא נמנע מלדרוש את מעצרו של העיתונאי, אף שהוא היה מוסמך לכך, והעדיף להגיע עמו להסכם.

ראש השב"כ מופקד בין היתר על שמירת סודות המדינה. זה תפקיד לא קל במציאות הישראלית ובמידה רבה גם כפוי טובה. אולם זה תפקידו, אותו עליו לבצע ובצדק הוא נחוש שלא להתפשר עליו.

במדינה דמוקרטית ומתוקנת חייב כל אחד למלא את תפקידו. עיתון "הארץ" הוא הבמה המרכזית לביקורת על מוסדות השלטון, לרבות צה"ל - גם כאשר היא אינה נראית לנו - והוא ממלא תפקיד חיוני זה בכבוד. ראש השב"כ חייב לפעול בנחישות לשמירה על סודות המדינה ועל פועלו זה הוא ראוי להערכה והוקרה. ראוי כי כולנו נשמור על הפרופורציות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ