טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אודי אלוני | עוז ויהושע כמצדיקי הכיבוש

תגובות

סנאט הסטודנטים של אוניברסיטת ברקלי החליט למשוך השקעות משתי חברות אמריקאיות, המרוויחות מהכיבוש ומפשעי מלחמה שבוצעו בעזה. זוהי החלטה המפרידה בין הכיבוש, הפסול מעיקרו, לבין מדינת ישראל כמדינה ריבונית. לכאורה, אנשי השמאל הציוני היו צריכים לאמצה בשתי ידיים. והנה, הסופרים עמוס עוז וא.ב. יהושע דווקא הפעילו את כל כובד משקלם ויוקרתם כדי לחבל בהחלטה. גם צביה גרינפלד, במאמר שכתבה ב"הארץ" ("ישראל הכריזה על גסיסתה", 30.4), דיווחה לקוראים דיווח שגוי ומקומם משהו, כאילו החליטו בברקלי להטיל חרם על מדינת ישראל.

במכתב ששלח צמד הסופרים הלאומיים שלנו לסנאט בברקלי הם מתארים נרטיב היסטורי סלקטיבי במיוחד. הם מתעלמים לחלוטין מהעובדה ששוד האדמות הפלסטיניות על ידי ממשלות ישראל נמשך זה 62 שנים ברציפות, כחלק מהאידיאולוגיה המכוננת של מדינת ישראל. לדידם, ההיסטוריה של הסכסוך ושל פתרונו מתחילה ב 1967. כך הם מתעלמים מהמדיניות הגזענית העקבית של מדינתם כלפי האזרח הפלסטיני מאז קום המדינה/הנכבה (מדיניות ההולכת ומחמירה).

מכובדינו גם לא סיפרו לסטודנטים על בגידתם החוזרת ונשנית במחנה השלום ותמיכתם העקבית במלחמות הברירה שאליהן יצאה ישראל. מבטם כמבטו של הנביא המופנה כלפי מעלה, אך מעשיהם כמעשי כוהנים מלחכי פנכה. לפעמים נראה שתפקידו של הסופר השמאלי הממסדי הוא להיות מכבסת המלים של הגזענות הישראלית. גם הפעם בחרו יהושע ועוז לתקוף את אלה שפועלים למען הפסקת הכיבוש בדרכים לא אלימות, במקום לחבור אליהם.

הדיון על משיכת ההשקעות מחברות המרוויחות מהכיבוש מעלה שאלות מרכזיות על אופיה של היהדות בת זמננו. ראשית, אפשר לשאול אם המאבק האידיאולוגי בין יהודים, שהגדרת יהדותם אינה נשענת על התזה שלפיה ישראל היא מרכז הווייתו של העם היהודי, לבין הציונים החיים בארץ - חייב תמיד לכלול בוז ל"גולה" מצד האחרונים? האם אין אותם יהודים, אף שאינם רואים את ישראל כמרכז הווייתם, רשאים לרצות לעזור לה להיות מדינה מוסרית ביחס לכל אזרחיה?

אפשר גם לשאול אם לא הגיעה העת, שכל יהודי-ישראלי בעל יומרות דמוקרטיות יבין שעתידו של המרחב שבין הירדן לים לא יכול להיות מוכתב על ידי מו"מ בין יהודים ימנים ליהודים שמאלנים. חייבים להשתתף בו הפלסטינים, בין אם מדובר בפתרון של שתי מדינות או בפתרון של מדינה אחת.

מאבק פלסטיני לא אלים, על ידי קריאה לחרם, משיכת השקעות וסנקציות, מהווה פתח לשיתוף פעולה אמיתי בין כל תנועת השלום היהודית לבין הפלסטינים המובילים אותו. אין פלא שהארגון "קול יהודי לשלום", שחברים בו כ 100 אלף איש, הביע תמיכה אקטיבית ומוחלטת בהחלטת הסנאט. בברקלי, יש לזכור, הצביעו יחד פלסטינים, יהודים וישראלים לא כאויבים, אלא כאחים החולקים גורל משותף.

לצערנו, אך לא להפתעתנו, יהושע ועוז בחרו שוב לנקוט מדיניות שבטית ולחבור לכובשים, למתעמרים ולשודדי האדמות - רק בגלל היותם יהודים.

יש בינינו השואלים שוב ושוב למה דווקא אנחנו, הרי גם החמאס ביצע פשעי מלחמה על פי דו"ח גולדסטון. ובכן, הסטודנטים בברקלי דווקא תמכו במשיכת השקעות אמריקאיות מהחמאס - אלא שאלה אינן קיימות. החמאס מוחרם באופן מוחלט. אמריקה משקיעה אך ורק בפשעי המלחמה של הכובש, לא של הנכבש.

מתוך ניסיון כן להרחיב את מעגל מחנה השלום, נענו הסטודנטים רק לחלק מן הקריאה הפלסטינית לחרם, והעבירו החלטה מתונה, המאפשרת גם ליהודים ולאזרחים אמריקאים מצפוניים התומכים בישראל, להצטרף אליה. זוהי החלטה שעוז ויהושע היו אמורים לברך עליה. בדחייתם אותה הוכיחו אנשי הרוח שלנו שוב, שברגע האמת פיהם ולבם אינם שווים. כשהם "נקראים לדגל", הם נענים מיד ומתפקדים כחלק אינטגרלי ממנגנון הכיבוש הישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות