טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רמזי סלימאן | עת לפרוש מהכנסת

תגובות

ההתנפלות האלימה של הח"כים על ח"כ חנין זועבי במליאת הכנסת לא היתה מביישת אף פרחח המכבד את עצמו. אך בעיני, תוחלתה העיקרית של התקרית המבישה הזאת היא בהיותה מצג חזותי, המתאר בצבעים עזים, את עמדת רוב נציגי המפלגות היהודיות כלפי חברותם של נציגי המיעוט הערבי-הפלסטיני בפרלמנט הישראלי.

התגברות מסע הרדיפה נגד אינטלקטואלים ומנהיגים פוליטיים של הציבור הערבי-הפלסטיני בישראל, והצעות החוק ההזויות, כחוק הנאמנות-אזרחות וחוק הנכבה, נוסף על התמיכה הרחבה שלה זוכים מהלכים אלה בקרב הציבור היהודי כל אלה מקנים תוקף לקביעה שתהליכי הדרתו של המיעוט הערבי-הפלסטיני בישראל הולכים ומתעצמים.

בשנים האחרונות ניכר אף שהרוב היהודי, על שלל זרמיו ומנהיגיו, אינו מסתפק בהיותו ההגמון דה-פקטו, אלא תובע מבני המיעוט הערבי-פלסטיני שיצהירו על קבלה דה-יורה של המצב המפלה. הרוב אינו מסתפק עוד בקבלה שקטה, אלא מתעקש, תוך כדי כיפוף ידיים, שבני המיעוט יראו סימנים ברורים של רצייה ויגיבו בקריאות גיל להדרתם והגדרתם כקבוצה נחותת סטטוס.

בין נשימה לנשימה, בתוך המערבולת הגואה של היסטריה ושל שנאה, קשה שלא להעלות תהיות באשר לכדאיות המשך חברותם של נציגי המיעוט הערבי-פלסטיני בכנסת ישראל. איש לא יחלוק על כך שהשפעתם של חברי הכנסת הערבים על המדיניות הננקטת כלפי פלסטינים אזרחי ישראל, או כלפי אחיהם בשטחים הכבושים, היא מזערית עד אפסית. הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בהשפעתם על המדיניות הננקטת כלפי הרוב היהודי, או על מהלכים מדיניים אזוריים וגלובליים.

חישוב תועלתני קר מראה שלבד ממשכורות לח"כים ולעוזריהם והקצבות למפלגותיהם, ועוד כהנה וכהנה זוטות, הנזק הכרוך בהמשך חברותם של הנציגים הערבים בכנסת עולה עשרות מונים על התועלת שבה. ראשית, המשך ישיבתם בכנסת משמש עלה תאנה, המכסה את ערוותו של שלטון רוב עריץ, ואף מייפה אותו, עד כדי הצגתו כדמוקרטיה שבה גם הערבים יכולים לבחור ולהיבחר. שנית, הימצאותם של נציגים ערבים בכנסת מאפשרת לנציגי השמאל הציוני להמשיך ולרחוץ בניקיון כפיהם, תוך טיפוח דימוי עצמי שקרי כשותפים, לכאורה, לשיח פוליטי ליברלי עם הפלסטינים אזרחי ישראל.

זאת ועוד, החידלון של הח"כים הערבים וחוסר יכולתם להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות, הרסני גם בעבורם ולא רק לקהל שולחיהם. בסדרת ניסויי מעבדה שערכתי באחרונה יחד עם עמיתים, בדקנו את השפעת קיומו של "קול" (Voice), דהיינו הזכות לאמירת דעה והבעת עמדה, על מדדי שביעות רצון מתוצאות חלוקתו של משאב משותף. בין היתר בדקנו מצבים בהם ה"קול" אינו אפקטיבי, כלומר אינו גורם להיענות חיובית מצדו של השחקן המופקד על חלוקת המשאב. ממצאינו מראים, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, שעדיף לצד חלש לקבל מעט, כאשר אין לו "קול" בתהליך החלוקה, מאשר לקבל מעט כאשר יש לו "קול" בתהליך, אך כזה שאינו מקבל מענה חיובי כלשהו מצד מחלק המשאב.

בהקשר הנדון, משמעותו של "אפקט תסכול" זה היא, שעדיף לנו הפלסטינים מצב של עריצות רוב, שבו חלקנו בעוגה המשותפת מתסכל ומעליב, מאשר מצב בו אנו חווים תסכול ועלבון כפולים: הן מעצם ההתעלמות מדרישותינו והפצרותינו, והן מקבלתו של נתח זניח מהטוב המשותף.

לאור זאת אני קורא לחברי הכנסת הערבים לחזור הביתה. אין לפרש את קריאתי זו כתמיכה בהסתגרות ובדלנות. היא באה לומר שבהינתן הפוליטיקה של רדיפה והדרה, רצוי לשקול חזרה הביתה, תוך ישיבה זמנית על הגדר, עד אשר הצד השני יתעשת ויראה נכונות להיכנס אתנו לשותפות אזרחית שוויונית ומכובדת.

פרופ' סלימאן מלמד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות