אבירמה גולן | מוכרחים להיות יהודי

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אחד השיבושים הנפוצים של ילדותנו קשור ב"הבה נגילה". במקום "עורו אחים בלב שמח", שרנו "מוכרחים להיות שמח", וכך, כשאנו מעקמים את העברית ואת השמחה ומציגים אותן באור עילג וכוחני, ביטאנו חשד עמום שיש מי שמכתיב מלמעלה מה להרגיש.

ואכן, עלעול בתוכני הלימוד של שנות ה-50 חושף לא מעט אינדוקטרינציה. אלא שמאז השתנו כמה דברים, וגם מערכת החינוך נפתחה לפלורליזם, יצירתיות ומחשבה אוניוורסלית. אפילו זבולון המר המנוח, שהרבה להתערב בתוכני הלימוד מתוך הדגשת הערכים שבשמם נשלח לפוליטיקה, ידע לפעול לאור השינוי הזה, ובתקופתו הוכפפה המערכת לאינדוקטרינציה מרוככת ויעילה.

אכן, העידן החדש במערכת החינוך מעורר געגועים להמר ולתחכומו הפוליטי, גם משום שהמעורבות הנ"ל, הבעייתית כשלעצמה, הביאה אתה גם את העצמת המערכת. הדבר בא לביטוי בעיקר בתחום התקציבי, אבל גם בחיזוק מעמדם של המורים והמנהלים. תחת ניהולם הנמרץ של שר החינוך גדעון סער והמנכ"ל שלו, שמשון שושני, נשאר למורים ולתלמידים רק ה"מוכרחים להיות שמח" כשהוא עקור מהקשרו, או, במקרה שלהם, מוכרחים להיות יהודי.

זה הרושם העולה מעיון במסמך המוזר "קול קורא לפיתוח חומרי למידה במקצוע תרבות ישראל", שהמשרד פירסם ב-25 במאי השנה ושקורם עור וגידים עתה. "הנהלת משרד החינוך", נכתב שם, "החליטה על מקצוע חדש - תרבות ישראל", ש"תהווה ציר מרכז לאשכול מקצועות היהדות והרוח... ותוטמע בהדרגה באמצעות הגוף חדש, ?המטה לתרבות ישראל'". "אנו מבקשים", מבהיר המסמך, "להרחיב את מאגר חומרי הלמידה ולעודד גופים מהמגזר השלישי... לגבש חומרי למידה חדשים ו/או להתאים חומרי למידה קיימים אל תוך העקרונות של מקצוע תרבות ישראל".

המקצוע החדש יילמד בשעתיים שבועיות. בכיתה ו', למשל, יכינו את התלמידים לבר מצווה או לבת מצווה ויכירו להם בתי כנסת מסוגים שונים, בכיתה ז' ישאלו "מה עושה אותי יהודי" ובכיתה ח' ילמדו פרקי אבות, פרשת השבוע והדרשה(!) ומושגים לאומיים - הדגל, הסמל, המחתרות, המאבק לעצמאות, מלחמת השחרור ועוד. כל מי שיוצא נגד ה"הטמעה" הזאת מואשם שהוא אנטי-יהודי ואנטי-ציוני וזוכה בהסבר מתחסד, שרק בגלל הירידה המדאיגה בלימודי היהדות נזעק המשרד להמציא מחדש את הגלגל היהודי.

זוהי הטעיה מכוונת. שעות הלימוד בכל המקצועות המתויקים באופן גס תחת הכותרת "לימודי יהדות" צומצמו, אמנם, אבל כך נעשה בכל מדעי הרוח, ובראשם ספרות, היסטוריה, תנ"ך ותושב"ע (ובמקצוע האזרחות הגוסס לאטו). התוכנית החדשה אינה מציעה להרחיב את הלימודים האלה, או להחזיר למורים את השעות שנלקחו. להיפך, בנימוק שאין מספיק מורים לנושאים אלה היא מנחיתה על תלמידיהם תוכנית דתית מובהקת, שמלמדיה יבואו מ"המגזר השלישי" - כלומר עמותות העוסקות בלימודי יהדות.

זהו נימוק מופרך. מאז שהוועדה לבדיקת מצב לימודי היהדות במשרד החינוך, בראשות הפרופסור עליזה שנהר, מסרה את המלצותיה לשר החינוך ב-1995, עוברים מדי שנה עשרות מורים במוסדות ההשכלה הגבוהה השונים השתלמויות רחבות היקף - מהתלמוד דרך יהודה הלוי עד יהודה עמיחי. ברור שהם כשירים להעברת הידע שרכשו, אך ברור גם שלא זה מה שמשרד החינוך רוצה.

משרד החינוך רוצה שעמותות פרטיות יטעימו את תלמידי החינוך הממלכתי בדייסותיהם הדתיות, יכינו אותם לבר מצווה, ישננו להם תפילות וילמדו אותם "פרשת השבוע" ואת הדרשה. במקרה הלא כל כך טוב יהיה זה "בית מורשת" בירושלים (שמנהלו, הפרופסור בני איש שלום, עמד בראש ועדת המקצוע שגיבשה את השטות הזאת). במקרה הרע יותר יהיו אלה עמותות ההחזרה בתשובה, שדרשניהן העממיים מתמחים בגידוף כל ערך אוניוורסלי-חילוני. כך, בנימוקים נשגבים, מחליש שר החינוך החילוני-הליברלי את מוריו ומגחיך את המערכת כולה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ