טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודד היילברונר | בעד הבינאום

תגובות

יש לכונן משטר בינלאומי בירושלים, ואולי גם באזורים רגישים ונפיצים אחרים במדינת ישראל ובשטחים הגובלים בה. צעד כזה יגן על כלל אזרחי המדינה מפני איומים פנימיים וחיצוניים, ועשוי אף להפרות את חיי התרבות וההשכלה של החברות החילוניות האזרחיות, ערביות ויהודיות כאחד.

השיח המכונן של הציונות, שהיה מיושן עוד לפני מאה שנה, נעשה כיום לא רלוונטי לחלוטין. מדינת לאום אינה עוד הפתרון היחיד לחברות המעוניינות לשלוט על טריטוריות משלהן. פתרונות חדשים ויצירתיים, המציעים תחליף למדינת לאום, נשמעים בעולם הן באקדמיה והן בשיח האינטלקטואלי הפופולרי.

לעומת זאת, הציונות הטריטוריאלית היתה ועודנה חלק מרכזי ובולט בחשיבה ובמעשה המקומיים. כמעט שלא עולה האפשרות שייתכן שאין ביכולתה של מדינת ישראל לשלוט בעצמה על אזורים מסוימים, ולהמשיך לקיים בהם חיים דמוקרטיים-אזרחיים מוגנים.

ולכן, השאלה שאני מבקש להעלות אינה עוסקת שוב בצורת החיים והגבולות, אלא האם היהודים יכולים לשלוט בעצמם ועל עצמם בטריטוריה לאומית משלהם. המצב המשברי האינסופי שבו נמצאת המדינה, המשולב בשורה ארוכה של איומים פנימיים וחיצוניים, מעצים שאלה זו.

בהקשר זה, כנראה, טען באחרונה הפילוסוף הצרפתי ברנאר אנרי לוי, שאינו מבין מדוע העם היהודי בתפוצות הוא בעל כוחות יצירה רבים כל כך, ואילו בישראל האליטה הפוליטית כה רדודה במחשבתה ובמעשיה. הדברים הללו מחזירים אותנו לדיון סוציולוגי מרתק שהתקיים כאן לאחר "מהפך 1977", וגווע במהרה, ובמרכזו - רפיסותם האינטלקטואלית והיצירתית של הצברים, "דור הממשיכים", לעומת כוחם האינטלקטואלי של "הטיטנים הגדולים" ילידי מרכז אירופה ומזרחה, שהקימו את המדינה (גם אם מהלך זה לא היה חף משגיאות, בהן שגיאות קשות).

אין בכוונתי לטעון שחיים יהודיים אינם יכולים להתקיים בארץ ישראל. נהפוך הוא: על רקע ההיסטוריה הטרגית של העם היהודי באירופה, ברור כי רק בטריטוריה שאליה יש ליהודים (וערבים) זיקה תרבותית חייבים ויכולים להתקיים חיים יהודיים אזרחיים בשלים בכל המובנים, תוך חופש דתי לכל הקבוצות והזרמים הדתיים. הבעיה הנה השליטה הפוליטית.

ירושלים, על נפיצותה התרבותית והפוליטית, יכולה להיות מועמדת ראשונה ואולי יחידה לעת עתה לשליטה בינלאומית: מורכבותה הדתית והפוליטית מעקרת את היצירה התרבותית היהודית-החילונית ומביאה לחשיפת הצדדים המכוערים של התרבות, הדמוקרטיה והפוליטיקה במדינת ישראל.

מכאן עולות השאלות הבאות: הייתכן שתחת שלטון בינלאומי, ראשית בירושלים ואולי מאוחר יותר בנקודות רגישות ונפיצות אחרות, יגבר הביטחון האישי והקולקטיבי של היהודים והמוסלמים, ותושבי הארץ יהיו מוגנים יותר מפני איומים פנימיים וחיצוניים? הייתכן כי רק כך יתאפשר קיום יהודי בעל חיי תרבות, יצירה והשכלה השווים בערכם ורמתם לחיים היהודיים מחוץ למדינת ישראל, במדינות אירופה ובארצות הברית? היימצאו כוח או רשות בינלאומית שיסכימו בכלל לשלוט כאן, ללמוד מן השגיאות הרבות ששגו הבריטים בתקופת שלטונם הקצרה ולספק ביטחון אישי לכל התושבים?

אין לפסול הצגת שאלות אלו, למרות הקושי של רובנו לחשוב מחוץ לקופסה הציונית-הישראלית, ולמרות הבעיות העצומות הכרוכות ביישום סוג כזה של פתרון. מודל בינאום ירושלים, אם יצלח, יוכל אולי לשמש דוגמה לאזורים נפיצים אחרים במדינת ישראל: האזורים המאוכלסים ברוב ערבי, רמת הגולן וייתכן שאף אזורים נוספים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות