אורי שמחוני | אל תתנו להם לחקור

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בעוד הארץ רוגשת בסערה בשלולית המקומית המכונה מסמך גלנט, התפרסמה באחד ממוספי סוף השבוע ידיעה מהותית ומרגיזה בהרבה. 500 חיילים, כך נכתב ולא הוכחש, נמצאים בחקירת מצ"ח בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

לפני שנים הרבה, בשיחה עם מפקדי אז, אלוף פיקוד הצפון יצחק חופי, אמר חופי: תפקידי כאלוף הוא לעמוד במרכז הבית ולהחזיק בשתי ידי את הגג, כדי שכולכם תוכלו לעבוד. רוצה לומר, הבית הוא הפיקוד; כל מה שמעליו - המטכ"ל, הממשלה, המערכות השונות, העולם - הוא הבעיה שלי, לא שלכם. אתם תעשו את מה שאתם צריכים לעשות, אני אחראי שהגג עם כל מה שמעליו לא יקרוס על ראשכם.

מדור הזירה

קוראים לזה גיבוי, וזהו הערך הראשון של מנהיגות צבאית. אם אין גיבוי, אין כלום. חיילים בלי גיבוי תמיד יעדיפו לא לעשות שום דבר. כשלא עושים - לא שוגים.

חוקרי מצ"ח אמורים לחקור מקרים שבהם יש חשד לפגיעה בטוהר מידות בצבא - גניבה באפסנאות, שימוש פרטי ברכב וכדומה. ממתי חוקרי מצ"ח נכנסים ליחידות קרביות כדי לחקור אירועי קרב? אילו כלים יש להם כדי לבצע מלאכה זאת? מה הם יודעים, מהו מקור הסמכות המוסרית שלהם? האם החוקרים, וגם השופטים שידונו במקרה, היו פעם בקרב? האם עמדו פעם בעצמם לפני דלת שלא ידוע מה ומי מחכה מאחוריה - אולי מטען ממולכד, אולי לוחמים חמושים - האם יש להם מושג מה עובר בראשו של החייל הראשון בטור? בראשו של המפקד הזוטר? האם אי פעם שרק כדור ליד אוזנם? האם כוסו פעם בענני עשן וברסיסים?

מפקדים ולוחמים אינם מתמודדים עם בעיות משפטיות ואינם מתעמקים בחוקים. אזרחים? כל הטרוריסטים בעולם הם אזרחים. חמושים? אם אין רואים נשק, אפשר להיות בטוחים שאין נשק? במצבי קרב, ההתלבטות היא בין לחיות או למות; הלוחם צריך להרוג, כדי לא להיהרג. במצבים אלה אין נכון מוחלט ולא נכון מוחלט. ההחלטות תמיד יחסיות, תמיד יש לבחור בין כמה חלופות ואת ההחלטות יש לקבל במהירות, תחת לחץ ובתנאי אי ודאות. פעמים רבות אדם אחד מקבל את ההחלטות לבדו, אבל מישהו צריך לעשות זאת. וכדי שהמישהו הזה יוכל להחליט, קיים הגיבוי של המפקדים. לעולם לא נדע מה היה קורה אם היתה מתקבלת החלטה אחרת. מרגע שהמעשה הצבאי נעשה, הניסיון לשפוט אם היה זה מעשה נכון או לא יישאר תמיד בגדר ספוקלציה.

לשם מה חקירות מצ"ח, אם כן? האם הן בסך הכל מחווה לעולם? כמה נאיוויות יש באמונה שמחוות משפיעות על אינטרסים.

כדי לבחון את ההחלטות שהתקבלו בקרב ולאפשר שיפור באירוע הבא, קיים התחקיר המבצעי. התחקיר מבוצע קרוב לאירוע ככל האפשר, בנוכחות המפקדים עצמם ובנוכחות המפקדים של המפקדים. בתחקיר כולם מדברים וכולם שומעים את כולם ואין צורך להישבע לומר את האמת. כולם מדברים אמת, גם אם היא כואבת. בתחקיר היחידתי מי שטעה קם ואומר, טעיתי, גם במקרים שאיש מלבדו לא ראה ולא ידע. רק מי שהיה שם מבין.

איך מפקד פיקוד, מפקד אוגדה או מפקד חטיבה מרשה לחוקרי מצ"ח להיכנס ליחידתו ולקחת חיילים לחקירה על מבצע שהוא עצמו פיקד עליו? הוא נתן את ההוראות והוא אחראי לתוצאות. איך מפקד בכיר יכול להמשיך לעמוד בראש היחידה אחרי שחיילי מצ"ח חקרו את פקודיו? לאיזו הערכה הוא מצפה מחייליו?

אם מישהו חושב שהוא יודע לעשות את הפעולות באופן טוב יותר, בבקשה. במבצע הבא יישלחו לקרב חוקרי מצ"ח, הפרקליטים הצבאיים וכל מי שיודע איך צריך להתנהג כדי שהעולם יאהב אותנו. כשהם יחזרו, אמנם מתים אבל טהורים כחוק, ודגל המדינה יהיה מתוח על ארונותיהם ללא קמט, נקי נקי, והרובים של משמר הכבוד יהיו נקיים נקיים, כי רק נשק שמעולם לא ירה הוא נשק טהור, ומפקד משמר הכבוד יצעק "אש" והמשמר יענה "כדור, כדור, כדור" כדי שהנשק יישאר טהור, יחליטו למנות ועדת חקירה. לוועדה ימנו לוחמים, אבל לא יישאר להם את מי לחקור. ואת הדי הצחוק מעזה ישמעו עד קצווי ארץ.

אלוף (מיל') שמחוני היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי וראש מחלקת הדרכה בצה"ל

חיילי צה"ל במבצע "עופרת יצוקה". איך מפקד מרשה לחוקרי מצ"ח להיכנס ליחידתו?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ