תנועת "אם תרצו" היא גוף סטודנטיאלי, שקם לפני כמה שנים בקמפוסים ברחבי הארץ. בתחילה טענו חברי התנועה, שבגלל אווירה פוליטית מסוימת השוררת בכיתות הם מרגישים מושתקים ומודרים. על פי התרשמותי האישית טענה זו איננה נכונה, אבל היא היתה לגיטימית, וראוי היה שתיבדק. כל סטודנט שטוען כי הוא מושתק ומודר בגלל דעותיו זכאי שטענתו תיבדק, שכן הקמפוס אמור להיות מקום שבו מולך חופש הדעה. כאשר זכו לתשומת לב נאותה, הבינו, כנראה, ראשי "אם תרצו", שיש להם הזדמנות לצבור עוצמה. מכאן ואילך נהפכה התנועה לתנועת סטודנטים פוליטית. כל זה לגיטימי ומבורך. השאלה היא מה המטרה הפוליטית של התנועה, והאם כל האמצעים מקודשים.

התנועה טוענת, כי מטרתה להעצים את ההיבט הציוני בחינוכם של הסטודנטים בפקולטות למדעי החברה. בתחילה התנהל המאבק על תוכן הלימודים. כאן נקטה התנועה מהלך פתטי. היא חיברה דו"ח פסבדו מדעי, שעל פיו כך וכך אחוזים מהקורסים במדעי החברה הם "אנטי ציוניים". התקבלו תוצאות מהלכות אימים: 80% באוניברסיטה אחת, 70% באחרת. אבל הדו"ח היה מופרך. הרי בין ציונות או אנטי ציונות לבין כמעט כל הקורסים הנלמדים אין דבר וחצי דבר. לכן, מדובר בקריטריון מגוחך. עד היום אינני יודע אם הקורסים בסטטיסטיקה הם ציוניים או אנטי ציוניים בעיני התנועה.

מדור הזירה

כך נפלה התנועה למלכודת של עצמה והדוגמה הבאה ממחישה זאת היטב: קורס שעוסק בצדק חברתי קוטלג כאנטי ציוני. מה עניין שמיטה להר סיני? או שמא הקורס מנוגד לעמדות החברתיות של "אם תרצו"? אלא שהציבור, כולל ח"כים תמימים יותר או פחות, כולל שר החינוך, ניזונו מהכותרות בלי להכיר את פרטי הדו"ח או את המתודולוגיה שלו. הנה כי כן נקבעה עובדה: רוב גדול של הקורסים בפקולטות למדעי החברה הם אנטי ציוניים.

ואולם, כעת יצא המרצע מהשק. התנועה כבר אינה קוראת לשינוי בתוכני הלימודים, אלא נאבקת, מאבק פוליטי מכוער, על משרות: יוחלפו המרצים. צא ולמד, מה גדול השינוי שעבר הקמפיין שלה: בתחילת דרכה היא הלינה על כך, שהשיקול במינוי מרצים הוא פוליטי (שמאלי), ואסור שכך יהיה. עתה היא טוענת, שיש למנות מרצים על פי שיקול פוליטי (ימני). אוי לנו אם השיקול בעת מינוי מרצים יהיה עמדתם הפוליטית. ההישגים המרשימים של החוקרים הישראלים (רק לאחרונה פורסם, שהפקולטה למדעי החברה של האוניברסיטה העברית, למשל, דורגה במקום ה-49 בעולם) נובעים, בין היתר, מכך שהשיקול היחיד במינוי חוקרים הוא מצוינות, ולא ציונות, או אנטי ציונות.

זאת ועוד, התנועה מתהדרת באוריינטציה ציונית. גם כותב הדברים הללו הוא ציוני, והוא גאה בכך. אבל לציונות, כמו לכל תנועה לאומית, יש גוונים וביטויים שונים. הגוון של "אם תרצו" מצטייר כאנטי פטריוטי מובהק. במקום להתגאות בהישגים המחקריים של החוקרים מאיימת התנועה להפסיק את התרומות מהקהילה היהודית העולמית. אולי זה מעשה ציוני, על פי הבנתם את הציונות, אבל זה בהחלט מעשה לא פטריוטי. בפועל, מצטרפת "אם תרצו" לאלה הקוראים להטיל חרם על האוניברסיטאות בישראל.

פרופ' דה שליט הוא דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ