שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דב תמרי | הרמטכ"ל כמורה נבוכים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בסערת מינוי הרמטכ"ל החדש דנו כמעט על הכל: התווכחו מתי ראוי להודיע על מיועד - שלושה או שישה חודשים מראש - תהו על תכונות המיועדים ועברם הקרבי - וודאי שלא פסחו על המאבקים הפנימיים בצמרת הצבאית, מי נעלב ומי צחק אחרון, ועוד כהנה וכהנה. רק בעניין אחד לא דנו ולא הקשו קושיות: מהו בעצם תפקידו של הרמטכ"ל, ואיך ראוי שיתכונן לתפקיד כה מרכזי וחשוב. מדוע? משום שהכל מניחים שתפקיד הרמטכ"ל נהיר להם. חוששני שאין הדבר כך.

מה מייחד את הרמטכ"ל מבעלי תפקידים בכירים אחרים בצה"ל, אלופים ותת אלופים? הרמטכ"ל הוא איש פוליטי. אין הכוונה כמובן למעורבות בפוליטיקה הפנימית בישראל, המתמקדת במאבק לעמדה במנגנון השלטון, אלא לעובדה שכל בעיית ביטחון שטומנת בחובה אפשרות לשימוש בכוח הצבאי, כרוכה בשאלות מדיניות חוץ ופנים, בשאלות חברתיות, בשאלות היסוד של הגבולות שעדיין לא נקבעו, ובכאלה הנוגעות למדיניות מול הפלסטינים - האם ללכת להסדרים מדיניים, או לחמוק מהם. למעשה, אין סוגיית ביטחון, אף לא אחת, שלא כרוכה בשאלות שלכאורה נמצאות מחוץ לתחום האחריות והסמכות הפורמלית של צה"ל.

מקובלת האמירה שהממשלה תקבע את ה"מה" והצבא יעצב ויוציא לפועל את ה"איך". השאלה היא האם הממשלות הצליחו עד היום לעצב את ה"מה". המסקנות מניסיון 40 השנים האחרונות עגומות למדי. ממשלות ישראל נזהרות מאוד שלא להתמודד עם שאלות יסוד הקשורות לביטחון הלאומי, ומוצאות את עצמן פעם אחרי פעם מגיבות למשברים במקום ליזום.

ועידת יהדות ישראל והעולם

במלים אחרות, בממשלות ישראל אין למידה בתחומי הביטחון ואפשרות הפעלת הכוח הצבאי בהקשרים המשתנים. אין זה אומר שחברי הממשלה אינם נבונים ומנוסים, אבל למידה שמסקנות בעקבותיה מציפה את חילוקי הדעות הקואליציוניים, ולכן מעדיפים השרים שלא לעסוק בכך. וככל שהקואליציה הממשלתית רחבה יותר וחזקה יותר, כך אין היא לומדת ולא מתמודדת עם שאלות יסוד חברתיות, כלכליות וביטחוניות.

המחשבה המקובלת, ולפיה שרים ששירתו כאלופים או רמטכ"לים בצה"ל יבטיחו את ההגות הביטחונית בממשלה, לא עמדה עד היום במבחן המציאות. בממשלות שבין 67' ל-73', שהביאו למלחמת יום הכיפורים, שירתו אישים כמו יגאל אלון, ישראל גלילי וחיים בר לב; בממשלת בגין השנייה, שהביאה לשקיעתה של ישראל בבוץ הלבנוני למשך 18 שנה, שירת איש צבא מובהק כאריאל שרון, ואת מדיניות המצור על רצועת עזה, שחבורת בריוני רחוב טורקים מוטטה בשעה אחת, יצרו ממשלות שבהן שירתו ומשרתים רמטכ"לים לשעבר.

במציאות לא בריאה זו, הצבא כארגון לומד נותר מורה הנבוכים של הממשלה, לטוב ולרע. חקירה היסטורית מראה שצה"ל הוא שמעצב את ה"מה" של הממשלות - תופעה קבועה שכמעט כל ועדות החקירה הממלכתיות ציינו אותה במפורש. מצב עגום שאינו עומד להשתנות בעתיד הנראה לעין.

הרמטכ"ל, אם כן, הוא מורה הנבוכים של ממשלות ישראל, ולכן הוא אישיות פוליטית מדינית מהשורה הראשונה. הוא לא אמור חלילה להכתיב מדיניות לממשלה, אבל מוטלת עליו החובה ללמד אותה מלמטה כל הזמן, ללא סמכות, ככפוף לה - מיומנות שאף אלוף פיקוד ומפקד זרוע לא רכש בשדה הקרב. זו אולי אחת המשימות החשובות ביותר של רמטכ"ל בישראל, מעבר לפיקוד על צה"ל.

לכן, הרמטכ"ל הבא, מן הראוי שייקבע שנה מראש, יסיים את תפקידו כאלוף, ייצא לתקופת לימודים בארצות הברית, ייפגש לשיחות לא רשמיות עם אישים במוסקווה, במדינות נאט"ו ואפילו במצרים ובטורקיה, אם אפשר. אז יחזור, יתייעץ וילמד עם אישים בעלי משקל מהתחומים החברתיים בישראל מכל גוני הקשת הפוליטית והחברתית, ורק זמן קצר מאוד לפני תום כהונת הרמטכ"ל המכהן יחזור לקריה שבתל אביב.

הכותב הוא תא"ל במיל'

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ