בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבנר ענבר | במסווה א-פוליטיות

תגובות

משלל התחבולות הפוליטיות, אין אחת המשתווה בכוחה לא-פוליטיות. הא-פוליטיות מתהדרת לפעמים בשמות אחרים - ממלכתיות, לאומיות, קונסנסוס - אך בידי פוליטיקאים המלים הלא-פוליטיות הללו משמשות להשתקה פוליטית של מי שחולקים על דעתם. פרויקטים פוליטיים מוסווים באחרונה כפרויקטים ממלכתיים, והתנגדות להם נטבעת באות קלון של חתרנות ובגידה. מי שבידיו הכוח להגדיר את הקונסנסוס שולל ממתנגדיו את קולם.

השיח הציבורי בישראל מקפיד לטשטש את העובדה, שאין ומעולם לא היה קונסנסוס ביחס למעמד השטחים הכבושים ועתידם. מיד עם סיום מלחמת ששת הימים החל ויכוח על המשך האחיזה בשטחים, על זכויות תושביהם ועל הלגיטימיות של ההתנחלות בהם, ומאז לא הוכרע. דווקא באחרונה, כשנדמה שהתמיכה בהתנחלות בשפל, הוויכוח הזה נתון לניסיונות השתקה חסרי תקדים.

הסערה שפרצה בעקבות הצהרת אנשי תיאטרון שלא יופיעו באריאל מדגימה עד כמה קו התחלת הדיון הציבורי התיישר לימין. חותמי ההצהרה לא הופיעו מעולם מעבר לקו הירוק, כך שהדרישה מהם שיעשו כן היא בעייתית. מנהלי התיאטראות, שהחליטו לשלוח זרוע למקום השרוי במחלוקת פוליטית, הם שאמורים להסביר את עמדתם.

לא ברור מאין לקחו התיאטראות לעצמם את הזכות לרתום את שחקניהם לפרויקט של תנועה פוליטית, המיישבת שטח כבוש שאזרחי ישראל לא החליטו מעולם לצרף למדינתם? מדוע מניחה שרת התרבות, שמי שלא בא לאריאל הוא היוצר קרע בעם, בשעה שאריאל וההתנחלויות הן בלב המחלוקת שקורעת את העם? שאלות כאלה מושתקות בחסות הא-פוליטיות הכוזבת שישראל מקנה למפעל ההתנחלות שלה. השטחים מעולם לא סופחו לישראל, תושביהם מעולם לא קיבלו אזרחות ישראלית, וכבר יותר מארבעה עשורים הם חיים כנתינים משוללי זכויות יסוד. גם חסידים נלהבים של ההתיישבות היהודית בשטחים לא יוכלו להכחיש שהשטחים הם ישות משפטית נבדלת, שישראל שולטת בה בכוח הזרוע בלא הסכמת תושביה.

במחשבה הפוליטית המודרנית מקובלת ההנחה, ששליטה לגיטימית מבוססת על הסכמת הנשלטים. אם דין אריאל כדין תל אביב, הרי שהלגיטימיות של תל אביב מוטלת בספק. מי הוא אפוא משתף הפעולה האמיתי עם קמפיין הדה-לגיטימציה של ישראל: השחקן שמסרב להופיע באריאל, או הפוליטיקאי המשווה את מעמדה של התנחלות עם מעמד העיר העברית הראשונה?

הא-פוליטיות היא מצג שווא. קניית מוצר המיוצר בהתנחלות היא מעשה פוליטי לא פחות מהחרמת מוצר כזה. שירות מילואים בשטחים הוא צעד פוליטי לא פחות מהסירוב לשרת שם. החלטת מנהלי התיאטראות להופיע באריאל היא החלטה פוליטית בדיוק כמו החלטת השחקנים להדיר את רגליהם משם.

בימים שבהם נפתח סיבוב נוסף במסכת המשא ומתן על עתיד השטחים הכבושים חשוב לזכור, שכל השאלות הנוגעות להם הן פוליטיות במהותן.

הכותב הוא פעיל בתנועת "סולידריות - שייח ג'ראח", וכותב דוקטורט בפילוסופיה פוליטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו