שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עמנואל פרג'ון | דיסידנטים בירושלים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

לאחרונה נערך מעל דפי עיתון "הארץ" ובמקומות אחרים דיון בנושא הקריאה לעיצומים נגד מוסדות ישראליים. להלן חלק מהסיבות שאני מוצא לתמוך בעיצומים כאלה. ניקח למשל את האקדמיה: במצב הנוכחי מתייחס האיחוד האירופי לישראל כמעט כשקולה לכל מדינה אירופית אחרת בנושא מלגות ותמיכה אקדמית. מצב זה מותנה במסמכים מתקופת הסכמי אוסלו, הדורשים מישראל לכבד את זכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית שתחת שליטתה. מכיוון שברור לי שישראל, כולל האוניברסיטאות שבה, לא מכבדת זכויות יסודיות אלו, הפריווילגיות הנ"ל של ישראל חייבות להיפסק.

"איך אתה יכול לקרוא לסנקציות נגד מקום העבודה שלך עצמך"? ישאלו אותי. תשובתי לכך היא שכל שכיר הנוקט עיצומים או משתתף בשביתה פוגע באופן מחושב במוסד שבו הוא עובד. זה כולל צוות רפואי, אקדמי, או אחר. הסגל הבכיר באוניברסיטאות הכריז בזמנו על שביתה ארוכה נגד האוניברסיטאות. אלה המופתעים מקריאתנו כי היא עלולה להזיק לאוניברסיטה שלנו ולעמיתינו, שוכחים שכמו בכל שביתה, אנחנו רואים בסנקציות נגד מוסדות ישראליים מכשיר זמני לשיפור המצב הכללי, כולל מצב האוניברסיטאות. לכן אין הבדל בינינו לבין שחקן כדורגל בדרום אפריקה שקרא לעיצומים נגד הנבחרת שלו, מעשי אקדמאי דיסידנט בבריה"מ, או פרופסור ששובת כדי לשפר את מצבו.

כיום נתונות האוניברסיטאות בפרט, והחברה הישראלית בכלל, בסחרור כלפי מטה בשל מחלת האפרטהייד המכה במדינה, בחברה ובתרבות הישראלית-יהודית. ישראל שבויה זה ארבעים שנה בשיגעון של חטיפת אדמות ושלילה חסרת מעצורים של זכויות אנוש ואזרח מארבעה מיליון בני אדם כמעט. במצבנו, יש מקום לשקול אימוץ של כמעט כל אמצעי מאבק אזרחי לא אלים. והאם עיצומים באמת יזיקו לחברה הישראלית, או שמא הם יכולים לעזור לה לבצע תפנית היסטורית בגישתה? ישראל כל כך רגישה ללחץ מצד אירופה וארה"ב, שאפילו רמז לסנקציות יכול לעזור לה להשתחרר מההתמכרות שלה לשעבוד מודרני דה-פקטו של מיליוני בני אדם, כדי להסיר מעליה את האיום בעיצומים.

ובאשר לאוניברסיטאות, אפשר לשאול, למה דווקא נגדן? התשובה שלי היא שיותר מוסרי, ולא פחות, לנסות להיאבק במסגרת המוסד שבו אתה עצמך עובד. לו היינו קוראים להטיל עיצומים רק על אחרים, היו מתלוננים נגדנו, ובצדק: "אה, אתם מגינים על ?גן העדן' שלכם ומתקיפים אחרים". בנוסף לכך, באוניברסיטאות ובמוסדות אחרים יש ריכוז של אנשים משכילים יחסית, המכירים את העולם יותר מרבים אחרים. הנמצאים בהם קראו פילוסופיה, מכירים את ההיסטוריה של רומא, של העבדות בארה"ב ושל האפרטהייד בדרום אפריקה, ומוטלת עליהם אחריות מיוחדת לפעול כדי לרכך את ההשפעות הכוללות של משטר הכיבוש-אפרטהייד הישראלי.

לצערנו, האוניברסיטאות לא עשו עד כה דבר בכיוון זה, למרות שיש בהן מדענים ערבים ספורים וסטודנטים ערבים ישראלים רבים. קחו לדוגמה את האוניברסיטה העברית. אף שהיא ממוקמת במרכז שכונה דוברת ערבית בירושלים, התועלת האקדמית שהשכונה מפיקה ממנה היא אפסית. כמובן שהאוניברסיטה לא מציעה שום קורס בסיסי בערבית, למשל, שיעזור לסטודנטים מהשכונה להתכונן להמשך לימודיהם. בעיני מדובר בהזנחה חמורה של האחריות הבסיסית של האוניברסיטה כלפי תושבי העיר שבה היא נמצאת. כשבוחנים הזנחה זאת בנוסף למשטר האפרטהייד הכללי במדינה, ברור שהיא ראויה לתגובה חריפה.

לסיכום, במדינה קטנה, חולת אפרטהייד, מפוררת מבפנים, פוחדת מעבדיה שלה ואשר מבטה מופנה למערב כמו ישראל, אין לחץ יעיל יותר מלחץ חיצוני. גם אם לחץ זה נוגד את האינסטינקט המיידי והמובן של סולידריות לאומית. יסודותיה של ישראל חזקים, והיא תחזיק מעמד בתפנית היסודית שכולנו זקוקים לה, ברוחם של פ. וו. דה קלרק, נלסון מנדלה ודזמונד טוטו, או לפחות אנואר סאדאת ומנחם בגין.

הכותב הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ