אבי שגיא וידידיה שטרן | נאמנות איננה ערך

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

האם הכנסת עתידה לגלוש, במושב החורף, במדרון המוביל לגזענות? על הפרק מספר הצעות חוק שבמרכזן שיח נאמנות. למרות ניסיונות הערפול, להצעות יש כתובת מוגדרת: אזרחי ישראל הערבים.

"נאמנות" - מה משמעותה? נאמנות כלפי מי? הדרך שבה משתמשות הצעות החוק במונח, גורסת שתנאי הכרחי לנאמנות הוא שלילה של חלופה קונקרטית, ניתנת לזיהוי. כך, למשל, נאמנות ביחסים בין בני זוג מחייבת שלילה של נאמנות לבן/בת זוג אחרים.

מדור הזירה

ובתחום הדתי, נאמנות לאל איננה מתיישבת עם נאמנות ל"קיסר". ברוח זו, הצעות החוק הבאות עלינו לרעה מבקשות מערביי ישראל להיות נאמנים למדינה, ולשם כך הם נדרשים לשלול משהו מזהותם הפנימית, מחלומם המרוחק. ראוי להדגיש כי גם פרשנות זו של "נאמנות" איננה יכולה לשמש בסיס לשלילת זכויות מאזרחי ישראל הערבים. אזרחות איננה "שכר" או "עונש"; היא יחידת היסוד של האמנה המכוננת את המדינה ונותנת תוקף לחוקיה. שוויון אזרחי איננו מותנה.

ואולם, שיח הנאמנות הישראלי איננו ער דיו למשמעות אחרת, עשירה יותר, של "נאמנות". לפי הפילוסוף האמריקאי ג'ושוע רויס, נאמנות היא יחס פנימי של אדם לערכיו האידיאליים. הנאמן שואל את עצמו - לא את זולתו - את שאלת הנאמנות, והוא מוכן להקריב מעצמו כדי לצמצם את הפער שבין עולמו המצוי לבין עולמו הרצוי.

לכן, השאלה היחידה שניתן להפנות לזולת היא אם הוא נאמן לעולמו שלו; אם הוא "נאמן לנאמנות". הנה כי כן, נאמנות איננה ערך כשלעצמו, אלא היא היחס הנפשי הראוי של אדם כלפי ערכיו. כאשר בני אדם נאמנים לערכיהם-הם, אף שלכל אחד מהם יקרים ערכים שונים, נוצר מרחב קיום פלורליסטי שאיננו עומד בסתירה לתביעת הנאמנות; אדרבא, הוא מממש אותו.

מהן ההשלכות של תפישה זו באשר לדרישת הנאמנות כלפי המדינה? נאמנות היא לא רק יחס נפשי של אדם כלפי עצמו, אלא גם אל קבוצת ההתייחסות שאותה הוא רואה כראויה לנאמנותו. יחיד או קבוצה הנאמנים לעצמם ולזולתם הם כאלה משום שהם רואים את הקבוצה כבעלת ערך ומשמעות לחייהם. כאלה הם אוהדיה של בית"ר ירושלים וכאלה הם אוהדיה של בני סכנין. לפיכך, שאלת הנאמנות של ערביי ישראל כלפי המדינה היא שאלה המונחת לפתחם שלהם.

כאשר כנסת ישראל בוחרת להעמיד את ערביי ישראל למסדר נאמנות במובן הראשון, היא מבקשת להשיג מטרה מכוערת: הדרה וסילוק של ערביי ישראל מהמרחב הציבורי. מאחר ואי אפשר לסלקם כליל, שהרי הם כבר כאן, ניתן להכביד עליהם, לפגוע בליבת זהותם ולהדירם בהדרגה.

דרישת הנאמנות במובנה המדיר היא ניסיון למחוק את "הפנים" של האחר; במונחים שטבע הפילוסוף עמנואל לוינס זו הפרה של התביעה: "לא תרצח". שיח הנאמנות שמבקשת הכנסת לחוקק עלול לצייד את המדינה בנשק שאיננו אמור להיות קיים בארסנל שלה.

מדינות דמוקרטיות ליברליות אינן בוחנות את מוסריותו של אדם, את ערכיו ואת עולמו הפנימי. באופן דומה הן אינן רשאיות לחדור אל מתחם נאמנויותיו.

בפני האזרחים - תהא נאמנותם אשר תהא - מוצבת דרישה אחת בלבד: ציות לכללי המשחק כפי שהם מתגלמים במערכות חוקיה. אסור למדינה לחדור למרחב האוטונומי של הפרט; אדרבה, היא אמורה להותיר מרחב זה פתוח כדי לאפשר את הריבוי האופייני לקיום האנושי.

פרופ' שגיא מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן; פרופ' שטרן מלמד משפטים בבר-אילן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ