שחר אילן
שחר אילן

כבר עשרות שנים נמשך מחדל הממשלה בפתרון בעיית הדיור לחרדים. לא נבנות מספיק ערים ושכונות חרדיות. הדבר גורם לכניסת חרדים לשכונות ולערים חילוניות, למאבקים קשים ולהחרפה ביחסים הרגישים ממילא בין המגזרים. בכישלון הזה אשמות, בראש ובראשונה, המפלגות החרדיות שהיו חברות כמעט בכל הממשלות בעשורים האחרונים, אבל עשו מעט מאוד לפתרון הבעיות.

שתי סיבות עיקריות יש למצוקת הדיור הגדולה כל כך במגזר החרדי. אחת היא הריבוי הגבוה. היום צריכים החרדים כ-5,500 דירות חדשות בכל שנה, בעוד עשור יזדקקו ל-12 אלף דירות. הסיבה השנייה היא העוני הקשה במגזר והנוהג שמשפחה חרדית קונה לילדיה דירות עם נישואיהם. כך יוצא שמשפחה חרדית צריכה לקנות שלוש וחצי דירות בממוצע לילדיה. לכן הצורך של החרדים בדיור זול כה נואש, ונכונותם לגור בכל מקום שבו יש דיור זול, כולל בשטחים ובערי מצוקה, גדולה כל כך.

מדור הזירה

בקדנציה הזאת קיבלה ש"ס את משרד הבינוי והשיכון ולראשיה ברור שהם ייבחנו לפי הצלחתם לבנות הרבה דירות לחרדים ובזול. מפרסומים בעיתונות החרדית והכללית עולה, שהממשלה מתכננת עשרות אלפי יחידות דיור לחרדים. מדברים, בין היתר, על שכונה חרדית של 3,000 דירות בטבריה ו-2,000 דירות בצפת. השבוע פורסם, שראש העיר נצרת עילית שמעון גפסו מפעיל שדולה כדי לבנות שכונה חרדית של 8,000 דירות בעירו. הממשלה נוטה לקבל את התוכנית ולהשקיע בפיתוח 300 מיליון שקלים. הממשלה גם מתכננת הקמת ערים חרדיות חדשות בחריש בכניסה לוואדי ערה ובכסיף בנגב.

לכאורה אין פסול ברעיון שחרדים רבים יעבור לגור בגליל ובנגב. אבל רק לכאורה. ההנחה שאפשר לשלוח את החרדים לפריפריה, מבוססת על הרעיון שהגבר החרדי צריך רק ספר גמרא והוא יוכל ללמוד בכולל ולהסתדר. זוהי הסיבה שהעיר ביתר עילית מדרום לירושלים נבנתה כמעט ללא מקורות תעסוקה. אלא שאחד היעדים המרכזיים של כלכלת ישראל הוא הוצאת החרדים, גברים ונשים, לעבודה. הרעיון לשלוח את החרדים לגור באזורים מרוחקים ממרכזי תעסוקה, שלא משתלם להקים בהם מפעלים, הוא, לכן, ירייה ברגל לכלכלה. המשמעות שלו היא הנצחת ההיעדרות החרדית משוק העבודה והנצחת העוני החרדי. התוכניות האלו, אם יתממשו, יבטיחו שרוב הגברים החרדים ימשיכו להשתמט מעבודה, צבא ופרנסה.

לכן, כל תוכנית ליישוב חרדי חדש צריכה להיבחן קודם כל לפי אפשרויות התעסוקה שהיא מציעה. חריש, שנמצאת ליד חדרה ונתניה וקרובה לרכבת, מתאימה בהחלט. אם נצרת עילית רוצה 8,000 משפחות חרדיות, שתוכיח שהיא מסוגלת לספק להן תעסוקה. השכונה החדשה שהחרדים מתכננים בלוד מוקפת באפשרויות תעסוקה והיא הדבר הנכון. אבל מה יעשו החרדים בטבריה, בצפת או בכסיף בנגב? ידוגו? יכרו פוספטים?

שרים לחוצים נוטים לפתרונות כושלים. על שר השיכון אריאל אטיאס מופעל לחץ כבד לספק דיור זול בכל מחיר. אבל אסור לאפשר הקמת ערים חרדיות שיכלאו את תושביהן מחוץ לעולם הפרנסה. עתידה של כלכלת ישראל תלוי בכך שהחרדים ייצאו לעבוד ואסור לקבור את העתיד הזה במלכודות עוני בגליל ובנגב.

הכותב הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ