בועז סנג'רו | האומנם זדורוב אשם?

בועז סנג'רו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בועז סנג'רו

בחודש שעבר הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את רומן זדורוב ברצח הנערה תאיר ראדה. אך האם אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר?

ההרשעה מבוססת בעיקר על הודאה, ועל טביעת נעל. אין ראיה מדעית הקושרת את החשוד לזירת הפשע, אין מניע לרצח. החשוד הכחיש את אשמתו ברוב שלבי חקירתו ולאורך שנות משפטו. כשהודה, לא הוביל את החוקרים לראיה כלשהי.

מדוע הורשע? מחקרים מלמדים, שההנחה כי אדם חף מפשע לא יודה, מוטעית. בעקבות מאמצי ארגון "Innocence Project" שוחררו אסירים רבים בארצות הברית שהורשעו ברצח ו/או באונס על סמך הודאותיהם, אך בדיקות גנטיות הוכיחו את חפותם.

להודאת זדורוב מאפיינים טיפוסיים של הודאת-שווא. החוקרים שיקרו לנחקר וטענו שיש בידיהם ראיות המלמדות שהוא הרוצח: ממצאי בדיקת פוליגרף, עדים וממצאים ביולוגיים. לפי מחקרים, בסיטואציה כזאת שלוש סכנות: הנחקר עלול להשתכנע שביצע את העבירה ואיננו זוכר; הוא עלול להתייאש מהאפשרות שיאמינו לו ולהודות כדי להפחית את לחצי החקירה; הוא עלול להסתבך בשקרים שיחזקו את החשד נגדו.

גורם מרכזי המוליך שופטים להסתמך על הודאה הוא העובדה, שהנחקר יודע "פרטים מוכמנים" מהזירה. במחקר שערך ברנדון גארט מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה נבדקו 38 הרשעות שהתבססו על הודאת שווא, כפי שהוכח בבדיקות גנטיות של "פרויקט החפות". במפתיע, 36 מ-38 הודאות השווא היו עשירות ב"פרטים מוכמנים". חוקרי המשטרה - לפעמים שלא במודע - "מזהמים" הודאות.

פסק הדין בעניינו של זדורוב איננו משקף מודעות למחקרים החדשים, ולוקה בקונצפציה של "אשמת החשוד": רק פרטים התומכים בגרסת התביעה זוכים לתשומת לב. הנאשם אמר למשטרה, שהנערה נעלה נעלי ספורט (אך טעה בצבעים) ולבשה ג'ינס כחול. בית המשפט ראה בכך "פרטים מוכמנים" וקבע, שלא הוכח שלבוש כזה שכיח בקרב הנוער.

בכמה מקרים הוכיחה הסניגוריה כי הנאשם הודרך. כך, למשל, אמר לו ראש צוות החקירה, תוך כדי הדגמה: "או-קיי, תיזכר עכשיו, אתה עומד ככה, יכול להיות היא עומדת ככה ואתה עושה ככה מאחורה, תסתכל, תעמוד אחורה, איך ככה דוקר לה בחזה, מה אתה עושה?" אך בקשר לפרטים שהסניגוריה לא הצליחה להוכיח שהנאשם למד מחוקריו, נדחתה טענת ה"זיהום". השופטים הניחו שכל ההדרכות תועדו, ולא למדו מההדרכות שהוכחו על שיטת חקירה מדריכה.

מקריאת פסק הדין מזדקרים הספקות: הסכין לא נמצאה, למרות ההודאה. בית המשפט כותב, שזדורוב כנראה השמיד אותה. בזירה נמצאו 65 טביעות אצבעות שאינן שלו. לכאורה יכול היה לחבוש כפפות, אך ההנחה היא שהרצח לא תוכנן. על הרצפה ועל הקורה שבין תאי השירותים (נתיב המילוט שלאחר נעילת התא מבפנים) טביעות נעל שאינן של זדורוב. בידה של הקורבן שיער, שאינו שלו. על חולצתה ממצאים ביולוגיים שאינם שלו. לא נמצאו סימני דם על נעליו של זדורוב. נבדקו 150 ממצאים ביולוגיים מהזירה ומסביבתה, כולם אינם של זדורוב.

בית המשפט קובע, שלבד מטביעת הנעל אין בזירה ראיות מדעיות הקושרות אותו למעשה. בספר המנתח את הרשעות השווא שהוכחו ב"פרויקט החפות" ממופים הגורמים המרכזיים, לרבות "junk science", כגון השוואה מיקרוסקופית בין שערות. בעבר קיבלוה בתי המשפט כמדע, ומומחי המשטרה הביאו באמצעותה להרשעות רבות. בדיקות גנטיות הוכיחו, שמדובר בשרלטנות. בפסק הדין זדורוב מצוין, שלא מדובר במדע אלא בהתרשמות המומחה מהשערות תוך בחינתן בעיניו. אלא שלא מקישים מכך על טביעת הנעל, ומבססים עליה הרשעה.

מומחה-שוטר השווה סימני דם על מכנסי הקורבן לטביעת נעלי זדורוב, ומצא התאמה. מכיוון שלא ניתן לראותה, צבע המומחה בעבור השופטים אזורים מסוימים בתמונות המכנסיים וטביעת הנעל. אין מדובר במדע ובחישובים תקפים, אלא בהתרשמות ממראה עיניים. מול הטביעה הנטענת על המכנסיים, לא נמצאה טביעה כלשהי של הנאשם בזירה, ונמצאו טביעות רבות אחרות.

פסק הדין אינו משכנע שהאשמה הוכחה מעבר לספק סביר. כדי להילחם בסכנה הנוראה של הרשעת חפים מפשע יש לקבוע בחוק, שלא ניתן להרשיע על סמך הודאה ללא ראיה עצמאית נוספת ומשמעותית הקושרת את הנאשם לפשע. עד לשינוי החוק, ימשיכו חלק מפסקי הדין להיראות כמאות עמודי מלל במקום ראיות מוצקות.

פרופ' סנג'רו הוא ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ