עמר בר-לב | קלישאות מלחמת יום הכיפורים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הדוגמה השלילית שמוצא ראובן פדהצור במערכת היחסים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני ערב מלחמת יום הכיפורים, והסכנה שבחוסר שקיפות במערכת יחסים זו ("פליאתה של גולדה", "הארץ", 15.10) משמשת אותו כדי להזהיר את הדרג המדיני הנוכחי מפני שגיאות דומות. ראשית, מאמרו של פדהצור רצוף קלישאות וסיסמאות, שלצערי הפכו מקובלות למדי וחשוב להגיב עליהן. שנית, תיאור ההיסטוריה של פדהצור מפספס במידה רבה את הלקח המרכזי מהאירועים ההם שעל מנהיגינו הנוכחיים לשנן.

בבוקר סיומה של מלחמת ששת הימים קבע הדרג המדיני מדיניות של "אף שעל" בגדה המערבית, ברמת הגולן ובסיני. לאור מדיניות זו הונחה צה"ל לפרוש את כוחותיו ולא לאפשר לצבאות ערב ולארגוני המחבלים דריסת רגל באותם שטחים. לכן ציטוטו של פדהצור את דברי הרמטכ"ל חיים בר-לב: "המטרה שלנו היא לשבת על קו המים ולמנוע מהמצרים כל הישג טריטוריאלי" מטעה. הטעות היא בהנחה המובלעת בהצגת הציטוט, כאילו "המטרה שלנו" היא מטרתו של צה"ל, ולא של הדרג המדיני.

בדיונים הנוקבים על אופן ההגנה בסיני אימץ בסופו של דבר הרמטכ"ל את גישתו של האלוף אברהם אדן, שעיקרה היה קו תצפית קדמי לאורך התעלה וכוחות שריון ניידים מאחור. תפישה זו אושרה על ידי הדרג המדיני - שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה לוי אשכול. בשל ההפגזות המצריות הכבדות לאורך התעלה, והחשיבות שניתנה להגנה על חיי חיילינו, לא חסך צה"ל משאבים, ועמדות התצפית לאורך התעלה מוגנו והפכו למוצבים מבוצרים. אך ייעודן נותר זהה - נוכחות פיסית לאורך קו המים והתרעה טקטית בתצפית. בשום מקום, בצבא או בדרג המדיני, לא נאמר, לא הוצג ולא נכתב, כי תפקידן של התצפיות לאורך קו התעלה הוא לבלום את הצבא המצרי, כפי שטוען פדהצור: "כך היה על קו הפסקת האש בתעלה לענות בעת ובעונה אחת על שני יעדים צבאיים: גם הגנה וגם בלימה". יותר מכך, ערב מלחמת יום הכיפורים היה קו המוצבים נטוש למחצה וללא כוחות שריון ניידים בעורפו, במידה רבה ביוזמתו של האלוף אריאל שרון, שסיים את תפקידו כאלוף פיקוד הדרום מספר חודשים קודם לכן - והתוצאה ידועה.

בהקשר של הגנת סיני מפנה פדהצור במידה רבה של צדק את תשומת הלב לעומק האסטרטגי שהיה לישראל בחצי האי, וכאן כדאי לבחון את ההבדלים בנושא זה בין שרון, מפקד אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים, לבין מפקד חזית הדרום רא"ל בר-לב. שרון פעל במידה רבה ביהירות, כאילו מדובר "ביום השביעי של מלחמת ששת הימים". הדבר בא לידי ביטוי במתקפתו הכושלת ב-8 באוקטובר לפריצת הקו המצרי, וגם בהצהרותיו היהירות בימים שלאחר מכן. לעומתו החליט בר-לב, בניגוד לגישה המסורתית של צה"ל המעדיפה "להעביר את הלחימה לשטחו של האויב", להמתין ולאפשר לעתודות השריון המצרי לחצות את התעלה לסיני, ושם בקרב שריון בשריון השמידם. רק לאחר מכן, ב-15 באוקטובר, נתן בר-לב את ההוראה לכוחות פיקוד הדרום להבקיע בין הארמיות המצריות המותשות, לחצות את התעלה, לאגף את הארמיה השלישית עם אוגדה 162 בפיקודו של האלוף אברהם אדן ובכך להכריע את הצבא המצרי.

ערב מלחמת יום הכיפורים הכיר הדרג המדיני, ובראשו שר הביטחון דיין, היטב את היערכותו, תוכניותיו ויכולותיו של צה"ל. הטענה כי היה "חוסר שקיפות" בין הדרגים באותה עת, ובפרט בין דיין לצה"ל, מקבילה לטענה כי שר הביטחון אהוד ברק אינו בקי במתרחש בצה"ל היום. כמו אז, גם היום, בשעת מבחן עלול להתברר, ולעתים מאוחר מדי, כי קיים פער גדול בין ההיכרות לבין היכולות בפועל, וזה הלקח שיש להסיק מאירועי אותה תקופה.

צה"ל, צבא חזק ובעל יכולות רבות, שאף ושואף גם היום למלא באופן הטוב ביותר את הנחיות הדרג המדיני. השאלה הנשאלת היא האם בפרספקטיבה של זמן היו הנחיות הדרג המדיני לצה"ל בין שתי המלחמות נכונות, וכמו כן, האם ההנחיות של הדרג המדיני הנוכחי לצה"ל היום נכונות?

הכותב, אל"מ במיל', הוא בנו של רא"ל חיים בר-לב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ