מי שמקשיב לחדשות ומעיין בעיתונים עלול עוד באמת להאמין, שישראל ביצעה "פשעי מלחמה" במסגרת מבצע "עופרת יצוקה". ולא היא! מדובר בעלילת דם, פשוטו כמשמעו; בהאשמה חסרת שחר. אין זה אומר, כי לא נעשו, פה ושם, טעויות; כי לא היה, פה ושם, שיקול דעת לקוי; כי יחידה מסוימת לא השתמשה, בהזדמנות זו או אחרת, בתחמושת לא ראויה, ושלא היו מקרים, פה ושם, של חיילים שנהגו בצורה לא נאותה. יש להניח שהיו מקרים כאלה. אבל מכאן ועד הטענה כי ישראל אשמה בפשעי מלחמה וצה"ל בלחימה לא מוסרית - הדרך ארוכה מאוד.

אזכור מושגים כמו "פשע מלחמה", או "פשע נגד האנושות" בנשימה אחת עם "עופרת יצוקה" אינו אלא הבל ורעות רוח. ראשי הנאצים הואשמו בפשעי מלחמה בגין רצח בדם קר של מיליונים. אדולף אייכמן הואשם בפשע נגד האנושות בגין שליחת מיליונים לתאי הגזים. השימוש במושגים הללו בקשר לפעולה מלחמתית של הגנה עצמית מול ארגון טרור מזוין, הפועל בשטח מלא באזרחים - ואפילו אם נהרגים במהלכה מאות אזרחים ויותר - איננו רק סילוף של האמת, כי אם עיוות מוסרי מהמדרגה הראשונה, השתלחות שיש בה מנה גדושה של רשעות וצביעות.

מדור הזירה

אל תאמינו לאלה הטוענים, שבמבצע בעזה הופר החוק הבינלאומי. הם הם אלה שעושים שימוש ציני בחוק הבינלאומי לצרכים שביניהם לבין הדאגה למוסר הלחימה אין ולא כלום. טובי המשפטנים האקדמאים בארץ ובעולם דוחים את ההאשמות הללו. פרופ' אלן דרשוביץ מהרווארד ניתח באיזמל חד של משפטן דגול את הטענות נגד פעולת צה"ל ודחה אותן מכל וכל. פרופ' יורם דינשטיין, מגדולי המומחים בישראל למשפט בינלאומי, הבהיר בהרצאה בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי, כי ההאשמות נגד פעולת צה"ל מעוגנות בדעה קדומה - באירופה מדובר באנטישמיות קלאסית ובישראל בשנאה עצמית פתטית - או בבורות ובאי-הבנה של עקרונות החוק הבינלאומי כלשונם, ובעיקר כרוחם.

התחוללה כאן תופעה מוזרה. פעם, השאלה המרכזית היתה מי התוקפן ומי מממש את זכותו להגנה עצמית. זו השאלה המוסרית האמיתית. היום לא מבדילים בין מי שקם על מדינה להשמידה לבין מי שקם להגן על חייו. השאלה היחידה המעניינת את העולם היא אם וכמה אזרחים נפגעו, תוך התעלמות מוחלטת מזהות האחראים למלחמה ולהרג - שהוא תוצאה בלתי נמנעת של כל מלחמה ובוודאי של מלחמה נגד ארגון טרור אכזרי. נשיא ארה"ב, הארי טרומן, הורה להטיל שתי פצצות אטום על יפאן, כדי לחסוך בחייהם של חיילים אמריקאים; ההצדקה לכך היתה מעוגנת בעובדה שיפאן היתה האחראית למלחמה.

ודאי שיש להצטער על ילדים ונשים שנהרגו. אני גם לא שמח לנוכח הריגת אנשי חמאס - על כגון זה כבר אמר הקב"ה בפרשת השבוע: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה". אבל האחריות לכל ההרג והסבל היא של התוקפן, של החמאס בלבד. אף אזרח שנפגע - גם אם בגלל טעות - אינו רובץ על המצפון הישראלי. זאת האמת, והיא מאפשרת לנו ללכת בראש מורם. אין להיבהל ממי שהצביעות והשקר הם נר לרגליהם. רמתם המוסרית רחוקה עוד מאוד מזו שלנו.

הכותב הוא עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ