בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | יום הנשיא

תגובות

עד קיץ 2010 תהיה מדינת ישראל מוכרחה לבחור בין האפשרויות האלה: להשלים עם ההתגרענות של איראן, להפציץ את איראן, או להביא את הקהילה הבינלאומית להטיל מצור על איראן. כל אחת מהחלופות הללו היא בלתי אפשרית כמעט. כדי להגיע לכך שיוטל מצור על איראן נדרשת וירטואוזיות מדינית. כדי להפציץ את איראן נדרשת החלטה שעלולה לסכן את ישראל בבידוד, בהתלקחות ובמלחמת חורמה דתית. ואילו השלמה עם איראן גרעינית פירושה לקחת את הסיכון שישראל תלך ותדעך בצל החרדה מהפצצה.

מאז הקמתה לא עמדה ישראל לפני החלטה כה קשה. ההחלטה היחידה שדמתה במקצת להחלטה בעניין איראן היתה זאת שבעניין דימונה. את החלטת-דימונה קיבל דוד בן גוריון בשנות ה-50 כששמעון פרס לצדו. את ההחלטה מי יקבל את החלטת-איראן יקבל בימים הבאים אותו פרס עצמו. בלי בן גוריון לידו יחליט הנשיא פרס מי יהיה ראש הממשלה אשר בתוך שנה יקבל החלטה קיומית.

בראש ובראשונה על הנשיא להיות נאמן לדמוקרטיה. הדמוקרטיה אומרת, שיותר מ-40 חברי כנסת תומכים בממשלת בנימין נתניהו, בעוד פחות מ-30 ח"כים תומכים בממשלת ציפי לבני. הדמוקרטיה אומרת, שבבחירות 2009 הצביע הרוב ימין. כל ניסיון לגזול את השלטון מהימין יהיה תרגיל מסריח מספר שתיים. הוא יערער את הדמוקרטיה, יפגע בכבוד הנשיא ויביא לכינון ממשלה מפוקפקת, שביסודה עומדת הונאת הבוחר.

ואולם על הנשיא להיות נאמן גם לממלכתיות. ברגע האמת עליו לייצג באופן הרציני ביותר את טובת מדינת ישראל. פרס יודע, שממשלת נתניהו-ליברמן לא תוכל להתמודד עם האתגר האיראני מפני שהיא תהיה מצורעת. הוא גם יודע, שממשלת לבני-ליברמן לא תוכל להתמודד עם האתגר האיראני מפני שהיא תהיה חסרת כישורים וצינית. לכן אסור לנשיא לעמוד מנגד. אסור לו להניח לפוליטיקה ירודה לסכן את העתיד. עליו לפעול במסגרת החוק כדי לכונן ממשלת אחדות לאומית.

מן הראוי, שראש הממשלה הבא יהיה נתניהו. כך קבע הרוב, אשר הצביע למפלגות הכתומות, שהתנגדו לדרך ההתנתקות. כך גם קבע אביגדור ליברמן כשאמר במהלך מערכת הבחירות, שיתמוך בממשלת ימין של המחנה הלאומי. ואולם נתניהו בלא שותפות עם קדימה יהיה שבוי של ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי. הוא לא יוכל להציע שלום עם סוריה, לא יוכל להציע לסוריה שלום, לא יוכל להתקדם עם הפלסטינים, ואף ייאלץ להשתתף במתקפה פרועה על שלטון החוק. נתניהו השבוי בידי ליברמן לא ישרת את טובת המדינה.

הפתרון פשוט: על פרס להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, אך עליו לדרוש ממנו לפנות מיד ללבני כדי לשתף אותה בשלטון. אין מקום לרוטציה, אבל יש מקום לשותפות מלאה ליכוד-קדימה. רק ממשלת אחדות רחבה ושפויה, אשר במרכזה שתי המפלגות הגדולות, תשקף את רצון הבוחר ותוכל להתמודד עם האיום האסטרטגי שבפתח.

פרס איננו רק נשיא, הוא מוסד. הן באישיותו והן במהלך חייו פרס מגלם את הסיפור הישראלי. אחרון המדינאים המייסדים, ראה הכל וחווה הכל: שואה ותקומה, ביטחון ושלום, חרדה ותקווה. פרס זוכר את הרגעים הקובעים של החלטת-דימונה משנות ה-50. פרס זוכר את הרגעים הקשים של דילמת דימונה בשנות ה-60 וה-70. פרס יודע לפני מה אנחנו עומדים היום.

ביומיים הבאים יהיה על הנשיא להתנתק מכל אותם בוחשים בקדרה המפתים אותו למעוד. על הנשיא להתייחד עם עצמו ועם מצפונו ולנהוג כמי שגורל של אומה הופקד לרגע בידיו. למרות דימונה ולמרות אוסלו, החלטת פרס בסוף השבוע תהיה אחת ההחלטות החשובות בחייו. החלטה על ההחלטה על חיינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו