יהודה בן מאיר | לא נראתה כזאת

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בעת המשא ומתן להרכבת הקואליציה לאחר מלחמת יום הכיפורים - הלכו וגברו הדרישות מראש הממשלה דאז, גולדה מאיר. בשלב מסוים הבהירה גולדה, שיש גבול להתבזות שהיא מוכנה להשלים עמה, והוסיפה וסיפרה, כי אמה היתה אומרת לה שכאשר הקב"ה רוצה להעניש אדם הוא נוטל ממנו את חוש הבושה.

בהרכבת הממשלה החדשה הבהירו לנו הפוליטיקאים, שאין גבול להתבזות ושאכן ניטל מהם לחלוטין חוש הבושה. נכון, אין זו הממשלה המנופחת הראשונה בישראל, אבל הפעם נחצו כל הקווים ונפרצו כל גבולות הטעם הטוב. על הדרך שבה הורכבה הממשלה, על ההתעלמות המוחלטת מכל אמת מידה סבירה למינוי שרים ולגודלה של ממשלה, על האופן הציני ואבסורדי שבו פוצלו משרדים שלא היתה להם זכות קיום גם לפני הפיצול, על התור הארוך של חברי ליכוד המתחננים לתיק ועל הבזבוז המשווע של כספי ציבור - על כל אלה ניתן לומר את מה שאמר הנביא על פרשת פילגש בגבעה: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה". קשה להפריז בתיאור תחושות המיאוס, הכעס, העלבון והדחייה של הציבור לנוכח המחזה המביש.

מדור הזירה

ממשלה בת 30 שרים, מתוכם שישה ללא תיק, שני משנים לראש הממשלה וארבעה סגנים בתוספת של לא פחות משמונה סגני שרים - דבר כזה אכן עוד לא היה בישראל ואבותינו לא שיערוהו. במדינות מתוקנות יש מפתח למינוי שרים. בן-גוריון קבע מפתח של שר לכל שישה חברי כנסת ומנחם בגין קבע מפתח של שר לכל ארבעה חברי כנסת. נתניהו התחיל במפתח של שר לכל שלושה חברי כנסת - כשלעצמו יחס מוגזם - ולבסוף לא עמד אפילו במפתח של שר/סגן שר אחד לכל שני חברי כנסת.

הכשל הוא לא בשיטת הממשל ואין מדובר כלל ב"מחיר האחדות". מי ששבר את כל המוסכמות ורמס את כל הנורמות הוא סיעת הליכוד. סיעה של 27 חברי כנסת קיבלה 15 שרים ושני סגני שרים! אם נוסיף לרשימה את יו"ר הכנסת, יו"ר הקואליציה ויושבי ראש ועדות - הרי שכמעט כל אחד מחברי הכנסת של הליכוד זכה לסידור עבודה. עבודה פרלמנטרית רגילה בשירות בוחריהם היא כנראה מתחת לכבודם. תחושתו של נתניהו, שעליו לספק את צורכי האגו הבלתי מרוסן וההערכה העצמית המוגזמת של חברי הליכוד, היא שעומדת ביסוד המחזה המחפיר שלו היינו עדים ביום שלישי.

הסיפור העיקרי כאן אינו הבזבוז של כספי ציבור, אם כי גם בזה אין לזלזל. הרי בעשרות המיליונים שיעלו השרים וסגני השרים המיותרים אפשר היה להציל עשרות חולי סרטן, לשמור על מאות מקומות עבודה ולבנות לא מעט כיתות לימוד. ובכל זאת, הפגיעה הקשה היא לא תקציבית כי אם מוסרית ומוראלית, במסר שהממשלה הזאת משדרת לעם - מסר של "תפוס כפי יכולתך" ו"כל ממזר מלך". הפגיעה האמיתית היא בחוסן הלאומי, בעובדה שהפוליטיקאים שלנו מצפצפים על הציבור שבחר בהם, ותחושות המיאוס והייאוש שהם יוצרים בעם לא עושות עליהם שום רושם.

מנהיגה של הציונות הדתית, חיים משה שפירא ז"ל, היה אומר שכל ציבור מקבל את המנהיגות שהוא ראוי לה. מותר להרהר אם באמת זו המנהיגות שהעם בישראל ראוי לה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ