בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | אובמה 2012

תגובות

גם כעת, בנובמבר 2012, קשה שלא להיזכר בהתפעמות בשנה הראשונה של ברק אובמה כנשיא ארצות הברית. במאה הימים הראשונים שלו בבית הלבן נקט הנשיא האנרגטי שורה של צעדים נועזים, שחילצו את המשק האמריקאי מהמשבר הקשה ביותר שידע מאז שנות השלושים של המאה העשרים. מיד אחר כך הפסיק את העינויים, העמיד לדין את ריצ'רד צ'ייני, כינס ועידת שלום מזרח תיכונית וערך ביקורי פיוס היסטוריים בהוואנה, דמשק וטהראן.

הן המדיניות הכלכלית של אובמה והן מדיניות החוץ שלו היו מבוססות על תפישה מוסרית, שהלהיבה אמריקאים ולא-אמריקאים כאחד. אחרי שנים של ייאוש וציניות הציע הנשיא ה-44 סדר לאומי ובינלאומי חדש, המבוסס על דיאלוג, פירוז, צדק ושלום.

כזכור, הסימנים הראשונים לכך שמשהו אינו כשורה הופיעו כבר בסיום שנת החסד הראשונה. ובכל זאת, ואשינגטון נדהמה כאשר בקיץ 2010 הודיע נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, שהוא מגרש את הפקחים הבינלאומיים ושועט לגרעין. התדהמה נהפכה לבעתה ערב חג המולד 2010, כשהמנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, הכריז שברשות ארצו שלושה ראשי חץ גרעיניים ראשונים, המכוונים לריאד, לקהיר ולתל אביב.

אביב 2011 היה דרמטי: תחילה נחתם הסכם הגנה ויצוא נפט משותף בין טהראן לממשלה השברירית בבגדאד. אחר כך גם כוויית, קטאר, אבו דאבי ודובאי הרכינו ראש וחתמו על הסכמי חסות עם המעצמה השיעית העולה. סעודיה נקטה גישה הפוכה. במאי 2011 היא הודיעה, שרכשה מפקיסטאן נשק גרעיני, הן בעבור עצמה והן בעבור בעלת בריתה מצרים. ואולם הגרעון הפתאומי של ארץ הנילוס לא הצליח להפיס את דעתם של האחים המוסלמים. הפגנות המונים אילצו את הנשיא חוסני מובארק להתפטר, זמן קצר אחרי שהשעה את הסכם השלום עם ישראל.

בחג ההודיה 2011 כבר היה מצב העניינים ברור. עבדאללה מלך ירדן יצא לגלות בלונדון, החיזבאללה השתלט על ביירות, ובין ישראל לפלסטינים ניטשה מלחמת התשה עקובה מדם. האי סדר במערב אסיה נתן את אותותיו במערכת הבינלאומית כולה. אפגניסטאן בערה, פקיסטאן קרסה, ורוסיה הרימה ראש. לנוכח אזלת היד של ואשינגטון החלו אחדות ממדינות אירופה לנטות יותר ויותר אל סין. כשמחיר חבית נפט חצה את קו ה-200 דולר, הכלכלה האמריקאית שקעה שוב במיתון עמוק. לאובמה לא היה שום סיכוי בשלגים של אייווה 2012. כאשר אופרה וינפרי מוחה דמעה לצדו, הנשיא המבטיח ביותר אי פעם הודיע על סיום דרכו.

מה השתבש? איפה טעה אובמה? במבט לאחור, התשובה בהירה ופשוטה. בקיץ 2009 היה הנשיא מוכרח לקבל את ההחלטה האמיצה בחייו: למנוע את ההתגרענות של איראן. נכון, החלטה על עימות לא תאמה את הדנ"א של הדמוקרט הליברלי משיקגו; ואולם למרבה האירוניה, רק החלטה כזאת היתה יכולה להציל את מורשתו ולקדם את הערכים הנאצלים שבהם האמין. רק החלטה כזאת היתה יכולה להוביל לשלום מזרח תיכוני כולל. אם לפני שלוש שנים היה אובמה מחליט להטיל מצור מדיני-כלכלי על טהראן, הוא היה משנה את פני ההיסטוריה. רוזוולט של המאה ה-21 היה מונע כאוס אזורי, גרעון עולמי ושקיעה אמריקאית.

מיד אחרי שרשתות הטלוויזיה הכריזו אתמול על הניצחון הרפובליקאי הסוחף של נובמבר 2012, התכנסו חברים קרובים סביב הנשיא היוצא. הם מצאו אותו עצוב אך מפוכח. לאובמה אין ספק: לו היה יודע בתחילת כהונתו את שהוא יודע כעת, היה מקבל החלטה אסטרטגית שונה בעניין הגרעין האיראני. לו רק ניתן היה לחזור לאחור, אמר הנשיא המהורהר לראש הסגל המובס רם עמנואל. לו רק ניתן היה לקבל החלטה אחרת בקיץ 2009.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו