בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכסנדר יעקובסון | על מה חייבים לעמוד

תגובות

הפלסטינים דוחים את הדרישה להכיר בישראל כבמדינה יהודית. יש לומר, כי אין שום אפשרות לאלצם להיענות לתביעה זו. הפלסטינים צודקים באומרם, כי הנוהג הדיפלומטי המקובל הוא להכיר במדינה ולא במשטרה הפנימי. מובן שהמקרה שלפנינו מורכב יותר. עניין המדינה היהודית אינו רק שאלה של משטר פנימי - זהו עצם הטעם לחלוקת הארץ לשתי מדינות.

חלוקתה של ארץ, כשלעצמה, רחוקה מלהיות סיבה למסיבה. לפלסטינים, וגם לימין הישראלי, היו תמיד נימוקים טובים נגד חלוקת הארץ. אין הצדקה לחלק ארץ, אלא אם כן הדבר דרוש כדי להעניק עצמאות לאומית לשני העמים החיים בה. ועדת האו"ם שהמליצה ב-1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, "מדינה יהודית" ו"מדינה ערבית", נימקה זאת בכך שיש בארץ שני עמים - ערבי ויהודי. בניגוד לטענות המוכרות ולפיהן היהודים הם עדה דתית ולא לאום, קבעה הוועדה כי מדובר בשני עמים בעלי שאיפות לאומיות מנוגדות; "רק באמצעות החלוקה ניתן לממש את שתי השאיפות הלאומיות המנוגדות הללו ולאפשר לשני העמים לתפוס את מקומם כאומות עצמאיות בקהילה הבינלאומית". את העיקרון הזה דחו הערבים הפלסטינים ונגדו יצאו למלחמה, אשר את האחריות על תוצאותיה הם תובעים להטיל על ישראל. אם אמנם הפלסטינים משלימים היום עם עקרון החלוקה - היה מועיל מאוד ליצירת אווירה של אמון בין שני העמים אילו היו אומרים במפורש את מה שאמור להיות מובן מאליו: הפתרון של שתי מדינות פירושו שתי מדינות לשני עמים.

זאת ועוד - נציגים פלסטינים בכירים חתמו במסגרת "יוזמת ז'נווה" על הכרה ב"זכותו של העם היהודי למדינה משלו". השותפים הישראלים ליוזמה הציגו את ההכרה בישראל כבמדינה יהודית, המשתמעת מניסוח זה, כאחד מהישגיהם החשובים. מוזר שהיום לא נשמע קולם בנושא זה. מדוע אינם קוראים להנהגה הפלסטינית לכבד את אחד מעקרונות ההסכם, שאותו הציגו לציבור הישראלי כמשקף באופן בלתי רשמי את עמדות הזרם המרכזי הפלסטיני? ומה ערכו של הוויתור לכאורה על זכות השיבה לישראל, שאותו ייחסו אנשי ז'נווה הישראלים לעמיתיהם הפלסטינים? חלק מהחותמים הפלסטינים כבר הכחישו שהנוסחה המורכבת והמעורפלת בעניין זה, המופיעה ביוזמה, מהווה מבחינתם ויתור על זכות השיבה לישראל. כעת מתברר, כי ההסכם עצמו אינו מחייב כלל את ההנהגה הפלסטינית.

אולם, כאמור, אם הפלסטינים עומדים על זכותם להסתפק, כמקובל, בהכרה במדינת ישראל, ללא תוספות - אי אפשר להזיזם מעמדה זו. צריך רק להקפיד על כך שמי שטוען, כי אין זה מעניינו להכיר במשטר הפנימי של ישראל, לא ינסה להכתיב את מדיניות ההגירה שלה באמצעות התביעה לזכות השיבה לתחומה. תביעה זו היא השלילה המעשית של המדינה היהודית ושל עקרון שתי המדינות לשני העמים. ארה"ב כבר קבעה, בתוכנית קלינטון, שזכות השיבה צריכה להיות למדינה הפלסטינית ולא לישראל, וקשרה זאת במפורש בכך שבמסגרת פתרון שתי המדינות ישראל נועדה להיות מולדתו של העם היהודי. על כך יש לעמוד, בתיאום עם ארה"ב, ואת ההגדרה הרשמית של ישראל אכן נקבע אנחנו ולא שכנינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו