בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמירה הס | שלום לא משתלם

תגובות

חזקה על ממשלות ישראל כולן שהן ידעו מאז 1993 למה אין למהר ולהשיג שלום עם הפלסטינים. כמייצגות החברה הישראלית וכחלק ממנה, הממשלות הבינו ששלום כרוך בפגיעות קשות באינטרסים הלאומיים:

* פגיעה בכלכלה. התעשייה הביטחונית היא ענף יצוא ישראלי חשוב. הנשק, התחמושת והשכלולים מופעלים יום יום בשדה ניסויים ביתי: עזה והגדה. תהליך אוסלו - המשא ומתן שלא נועד להיגמר - התיר לישראל להתנער ממעמדה ככוח כובש (המחויב לרווחת האוכלוסייה הנכבשת) ולהתייחס לשטחים הפלסטיניים כאל ישויות עצמאיות. כלומר, להשתמש בסוגי נשק ותחמושת ובעוצמה שישראל לא יכלה להפעיל נגדם אחרי 1967. השמירה על ההתנחלויות מחייבת פיתוח מתמיד של אמצעי ביטחון, מעקב והרתעה (כמו גדרות, מחסומים, בקרה אלקטרונית, מצלמות פיקוח, רובוטים) - שהם לחם חוקה של הצריכה הביטחונית הגוברת בעולם הראשון: בנקים וחברות, שכונות יוקרה ליד פרוורי עוני, מובלעות אתניות שיש לדכא את מרדנותן.

היצירתיות הקולקטיווית הישראלית בתחום הביטחוני מופרית על ידי החיכוך המתמיד של רוב הישראלים עם אוכלוסייה שמוגדרת עוינת. מצב הלחימה על אש קטנה שלפרקים גדלה, מפגיש טמפרמנטים ישראליים שונים: רמבואים מקומיים עם גאוני מחשבים ובעלי ידי זהב וממציאי פטנטים. במקרה של שלום, יתמעטו סיכוייהם להיפגש.

* פגיעה בקריירות פרטיות. תחזוקת הכיבוש והאי-שלום מעסיקה מאות אלפי ישראלים: כ-70 אלף איש עובדים בתעשייה הביטחונית. מדי שנה עשרות אלפים מסיימים את השירות הצבאי כשבידיהם מיומנויות מיוחדות או מקצוע מבוקש מן הצד. לאלפים זה הופך מקצוע עיקרי: קבע, שב"כ, ייעוץ בחו"ל, שכירי חרב, סוחרי נשק. שלום, לפיכך, מסכן את הקריירה והעתיד המקצועי של שכבה ישראלית חשובה ונחשבת, שלה השפעה גדולה על הממשלות.

* פגיעה באיכות החיים. הסכם שלום יחייב חלוקה שוויונית של מקורות המים בארץ כולה (מהנהר לים) בין יהודים לפלסטינים, וזאת בלי קשר להתפלת מי הים ולטכניקות חיסכון. כבר עכשיו קשה לישראלים להתרגל למשמעת המים שמחייבת הבצורת. לא קשה לנחש כמה טראומתי יהיה לישראלים הקיצוץ בצריכת המים פרי החלוקה השוויונית.

* פגיעה ברווחה. כפי שמוכיחות שלושים השנים האחרונות, ההתנחלויות פורחות במקביל לצמצומה של מדינת הרווחה. הן מציעות לאנשים מן היישוב את מה שמשכורתם אינה מאפשרת להם לקבל בתחומי מדינת ישראל הריבונית, בגבולות 4 ביוני. קרקע זולה, שטח דירות גדול, הטבות וסובסידיות, מרחב, נוף, תשתית כבישים מעולה ומערכת חינוך מוקפדת. גם אם לא עוברים אליהן יותר ישראלים-יהודים, הן מאירות באופק שלהם כאופציה לשדרוג חברתי וכלכלי. אופציה זו ממשית יותר מההבטחות המעורפלות לשיפור בעת שלום, מצב לא מוכר.

שלום גם יפחית, אם לא יעלים, את תקפותו של התירוץ הביטחוני לאפלייתם של אזרחי ישראל הפלסטינים - בחלוקת קרקע, בהקצאת משאבים לפיתוח ולמערכות החינוך והבריאות, במקומות עבודה, בזכויות אזרחיות (כמו נישואין והתאזרחות). מי שהתרגל לחיות כבעל זכויות היתר בשיטה שמבוססת על אפליה אתנית, רואה בביטולה איום על רווחתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו