בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמית שכטר | תקשורת עצמאית? מה פתאום

חניקתה של רשות השידור נשענת על מסורת פוליטית ישראלית ארוכה, המסרבת להכיר בקשר שבין שידור ציבורי עצמאי ובין טובת הציבור וחופש הביטוי

תגובות

על פי ההצעה המופיעה בחוק ההסדרים - תעביר רשות השידור כשליש מתקציבה לקופת המדינה, כדי שזו תוכל להפעיל פיקוח ולהבטיח שהכספים יוקצו לרכישת הפקות מקור שהופקו על ידי גופים חיצוניים. אפשר לראות בהצעה הזאת ניסיון להפוך את השידור הציבורי לאגף של משרד האוצר, כפי שטוען יו"ר הרשות, משה גביש. ואולם, היכרות עם ההיסטוריה של התקשורת הישראלית מאז הוקמה הרשות, עם ההנחות המובלעות בחקיקה המסדירה אותה ועם חולייה של הדמוקרטיה הישראלית מלמדת, שאין מדובר בגחמה של פקיד תאב כוח. אין זה אלא ביטוי נוסף לנתק העמוק שבין צורכי החברה האזרחית הישראלית ובין האופן שבו תופש השלטון את תפקידו כמשרת טובת הציבור.

כשהוקמה רשות השידור, ב-1965, איש לא התכוון שתהיה זו רשות ציבורית עצמאית. המונח "שידור ציבורי" איננו מופיע כלל בחוק רשות השידור, ואין מדובר בפליטת קולמוס או בטעות סופר. הצעת חוק רשות השידור קבעה, כי הרשות תקיים את השידורים כ"שירות ממלכתי". הסתייגותו של חבר הכנסת שמואל מיקוניס ממק"י, שביקש לתקן את המונח ל"ציבורי-ממלכתי", כדי להסיר את החשד שמדובר ב"שירות ממשלתי" - נדחתה.

מאז אנחנו עדים שוב ושוב למהלכי חקיקה המספקים את האשליה כאילו הקמת גופי תקשורת כאלה ואחרים נועדה להרחיב את השיח הציבורי, אלא שאין ולא היתה זו מעולם כוונת המחוקקים או מנסחי החקיקה (שהם, כידוע, על פי רוב, נציגי הממשלה). לכל היותר ביקשו להוזיל את מחיר הפרסומת, להקטין את הוצאות הממשלה או להגדיל את תקציבה.

כך היה ב-1968, עם הקמת הטלוויזיה, ששילובה ברשות גרר שינוי מקיף בחוק שנסמך על "מסמך גלילי", שהגה השר הממונה אז. השינוי העניק לממשלה את הסמכות להדיח את העורך הראשי של שידורי הרשות, המנהל הכללי, אף שהוועד המנהל הוא המחליט בענייני הרשות. כך היה גם עם הקמת הרשות השנייה, אז הממשלה הבטיחה לעצמה זכות וטו על מינוי העורך הראשי של שידורי החדשות בערוץ 2 ולאחר מכן בערוץ 10. כך נקבע, כי חברות הטלוויזיה בכבלים ותחנות הרדיו האזוריות מנועות מלשדר שידורי חדשות באופן עצמאי, והן רשאיות רק להעביר את שידורי רשות השידור וחברות החדשות.

ככלל, המונח "טובת הציבור" הוא מונח "שלילי" בחקיקה הנוגעת לתקשורת הישראלית. לעתים קרובות יותר הוא מהווה עילה לשלול זכות מאשר בסיס להענקתה. מלכתחילה "טובת הציבור" לא היתה כלל בגדר השיקולים שעל שר התקשורת לשקול בהעניקו רשיון לשירותי תקשורת (או "בזק"). בכל הנוגע להענקת זיכיונות שידור - "טובת הציבור" היוותה בתחילה רק עילה למניעת הענקתם. כשהוסף שיקול זה לרשימת השיקולים בתחום הבזק, הוא דורג שני, אחרי "מדיניות הממשלה". בכל הנוגע לטלוויזיה, טובת הציבור נשארה בתחום השלילי בלבד, ובכל הקשור לשידורי רדיו אזורי זוכה "טובת הציבור" לאזכור רק אחרי "קידום התחרות".

רק התערבות בית המשפט העליון מנעה את הפיכת הליכי המינוי של המועצות, המפקחות על כלל השידורים לציבור, לחוכא ואיטלולא מוחלטת. ואולם, גם כך נהפך תפקיד השר ה"ממונה על ביצוע חוק רשות השידור" (על פי לשון החוק) לתפקיד "השר הממונה על רשות השידור" (על פי הפרקטיקה הנוהגת ולשון הפוליטיקאים והתקשורת), ולפיכך לתפקיד פוליטי נחשק.

ייתכן שחניקתה המתמשכת של הרשות בידי הממשלה מונעת על ידי האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, השולטת במשרד האוצר מאז אמצע שנות ה-80, ועל ידי תאוות הכוח של פקידיו. ואולם, התמונה בכללותה מעידה, כי שורשי הבעיה נטועים במסורת הפוליטית הישראלית, הממאנת לראות את הקשר שבין הצורך להבטיח שידור ציבורי עצמאי ובין טובת הציבור וחופש הביטוי בחברה דמוקרטית.

בהעדר קיומו של "שידור ציבורי" בחוק, ולנוכח העובדה שהמונח "טובת הציבור" אינו נמנה עם שיקולי הרשויות המסדירות את ענף התקשורת, מה לנו כי נלין אם פקיד אוצר אחד היום מבקש ליטול לו סמכויות מידי פקיד אוצר בעבר. ממילא, בכל הדיון כולו לא ניתן ביטוי לקולו של הציבור, או למי שמסוגל לייצג את טובתו על שום אמנותו, אומנותו או עובדת היותו נטול הכשר פוליטי או הכשרה "כלכלית".

ד"ר עמית שכטר מאוניברסיטת מדינת פנסילווניה בארצות הברית היה בשנות ה-90 היועץ המשפטי לרשות השידור. ספרו "השתקת הדמוקרטיה הישראלית" ייצא לאור בקיץ בהוצאת הספרים של אוניברסיטת אילינוי



חיים יבין ב''מבט''. כשהוקמה רשות השידור ב-1965, איש לא התכוון שתהיה זו רשות ציבורית עצמאית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו