יהודה בן מאיר | אובמה בתפקיד קרטר

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

העובדה הלא מרנינה היא שמדינת ישראל ניצבת לפני עימות קרוב עם ממשל אובמה, וזאת ללא קשר לתוצאות הפומביות של הפגישה בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל. ההצהרות המרגיעות הנשמעות כמעט מדי שעה מפי דוברי הממשלה, אין בהן כדי להסתיר את האמת הקשה או לחפות על המציאות החדשה ההולכת ונוצרת בוואשינגטון. הכתובת רשומה על הקיר, כפי שאמר שר החוץ משה דיין בעת העימות הקשה שפרץ בין ישראל לממשל הנשיא קרטר בראשית כהונתו: "גם אם יש לי רק עין אחת אני לא עיוור".

למען ההגינות יש לומר, שהעימות שבדרך אינו נובע מהתנהלותה של הממשלה החדשה בישראל. הוא נובע מהשקפת עולמו של הנשיא אובמה, מרצונו העז לחולל שינוי רדיקלי בדרך התייחסותה של ארה"ב לעולם, מהחוגים שמהם הוא צמח ואליהם הוא קשור, ומאישיותם ועמדותיהם המוצקות זה שנים של חלק מיועציו ומקורביו.

מדור הזירה

לא נעים לומר זאת, אבל מי שקורא בין השורות מתחיל להבין, כי ממשל אובמה נעשה יותר ויותר דומה לממשל קרטר. זה 30 שנה - שנות דור - לא נאלצה ישראל להתמודד עם ממשל כה קשה, ובהיבטים מסוימים אף עוין, כמו ממשל קרטר. כותב שורות אלו יכול להעיד אישית על הסגנון הברוטלי והאיומים הבוטים שאיפיינו את יחסיו של הנשיא קרטר עם ראש הממשלה מנחם בגין - ועל ג'ימי קרטר ניתן לומר שאחריתו מעידה על ראשיתו.

האישים אשר טוענים זה שנים, שמדיניות החוץ של ארה"ב משועבדת לאינטרסים של ישראל ומושפעת מהלובי היהודי - ושבממשלים של רייגן, קלינטון ובוש לא היתה להם דריסת רגל - זכו לעדנה ולאוזן קשבת בבית הלבן של אובמה. גם בקרב הקהילה היהודית בארה"ב - בעלת בריתה הנאמנה ומבצר התמיכה בישראל - קמו חוגים בעלי השפעה אשר אינם מוכנים עוד לענות אמן אחר כל עמדה של ממשלת ישראל.

מכל האמור לעיל אין להסיק, חלילה, שעל ישראל להיכנע. כבר ידענו בעבר עימותים קשים עם ארה"ב, ויצאנו מהם בשלום. ואולם, הכל תלוי בהתנהגותה, בחוכמתה ובמדיניותה של ממשלת ישראל. העימות היה פורץ בכל מקרה, אך ממשלה בראשות אהוד אולמרט או ציפי לבני, או ממשלת אחדות לאומית אמיתית, היו יכולים לעמוד בו ביתר קלות מאשר הממשלה הנוכחית. ואולם, גם ממשלת נתניהו יכולה לעמוד בעימות כזה, בתנאי שתשכיל לנווטו לאותם נושאים שיש עליהם קונסנסוס בישראל ושהיא זוכה בהם גם לתמיכה רבה וליתרון יחסי בדעת הקהל בארה"ב ובעולם. כמו כן עליה לשדר במעשים, ולא בדיבורים, את המסר שמדובר בממשלה שוחרת שלום ולא בסרבנית.

הקונגרס, יהדות אמריקה ודעת הקהל בארה"ב יתמכו בישראל - גם כנגד נשיא פופולרי - בכל הנוגע לשלילת זכות השיבה, הכרה בישראל כבמדינה יהודית, וגם בנוגע לירושלים ולגושי ההתיישבות. ואולם, מעטים מאוד יתמכו בישראל אם היא לא תאמר דברים ברורים באשר לחיוניותו - בראש ובראשונה בעבורה - של פתרון שתי המדינות, ואם לא תפסיק אחת ולתמיד את הדיבור הכפול, עצימת העיניים וגרירת הרגליים בכל הקשור להתנחלויות ולפינוי המאחזים. זהו רגע האמת של ביבי נתניהו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ