ישראל טרם הצהירה על עמדותיה המפורטות במו"מ העתידי עם הפלסטינים, וזאת מסיבות מובנות. בשלב זה מתמקדת הממשלה, בצדק, בנושא האיראני, המהווה איום קיומי, וברוח זו גם התנהל ביקורו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בוואשינגטון.

ואולם, לכשיגיע היום והמו"מ המעשי עם הפלסטינים ייצא לדרך, יהיה על ישראל להימנע מהטעות הדיפלומטית העקרונית, שעשו ממשלות קודמות בנוגע להגדרת האינטרסים העיקריים של ישראל - במיוחד בכל הקשור לירושלים.

מדור הזירה

במשך מרבית שני העשורים האחרונים שררה א-סימטריה בין האופן שבו ניהלו שני הצדדים את מאבקם המדיני. בעוד שהפלסטינים שבו וטענו, כי מטרתם היא השגת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, רוב ההצהרות הישראליות הסתפקו באמירה הכללית, כי המטרה היא שלום, או שלום וביטחון.

במלים אחרות, בעוד שישראל הציגה מטרה מופשטת - הפלסטינים דיברו על מטרה ברורה ומוגדרת היטב. ככלל, בכל התמודדות פוליטית הצד המנצח הוא זה המציג יעדים ברורים. אין פלא, על כן, שהדיון המדיני העכשווי מתמקד בנרטיב הפלסטיני וטיעוני ישראל נדחקו לקרן זווית.

כך נהפכה הא-סימטריה בין האופן שבו הציגו הישראלים והערבים את טיעוניהם לעולם, לאחד הגורמים המרכזיים, שאחראים לכרסום המתמשך במעמדה הדיפלומטי של ישראל.

וזאת, על אף שטענות ישראל נשענות על בסיס איתן וזכו בעבר להכרה בינלאומית מוצקה, בעיקר בכל הקשור לירושלים. כך, למשל, ב-1967, כשצה"ל נכנס לירושלים המזרחית - מאמציה של בריה"מ לתייג את ישראל כגורם התוקפן נכשלו. טובי המומחים המשפטיים בעולם הכירו בזכותה העדיפה על ירושלים, לאור העובדה שנכנסה לשם במלחמת מגן. סטיבן שוובל, מי שכיהן לימים כיועץ המשפטי של מחלקת המדינה האמריקאית וכנשיא בית הדין הבינלאומי בהאג, כתב ב-1970, כי "זכותה של ישראל על השטח שהיה בעבר פלסטין, כולל ירושלים כולה, עולה על זכויותיהן של ירדן ומצרים". דעה דומה הביע המשפטן הבריטי הדגול, אליהוא לאוטרפכט. לדעות כאלה יש משמעות במשפט הבינלאומי, כפי שמשתמע מחוקתו של בית הדין הבינלאומי בהאג.

בשל הנסיבות ההיסטוריות של מלחמת ששת הימים לא התעקשה מועצת הביטחון של האו"ם על נסיגה מלאה לקווי 1967, כפי שברור מנוסח החלטה 242. זאת ועוד, השגריר האמריקאי לשעבר לאו"ם, ארתור גולדברג, ציין פעם שירושלים לא נכללה במכוון בהחלטה 242, ולפיכך היא נהנית ממעמד שונה מזה של הגדה המערבית. ב-1994 הצהירה שגרירת ארה"ב באו"ם, מדלן אולברייט, במועצת הביטחון, כי היא פוסלת את הקביעה שירושלים היא "שטח פלסטיני כבוש".

ראש הממשלה יצחק רבין הדגיש, כי אין כל סתירה בין הנכונות לנהל מו"מ עם הפלסטינים לבין עמידה על זכותה החוקית של ישראל על ירושלים. שנתיים לאחר שממשלתו חתמה על הסכם אוסלו, חזר רבין והצהיר בכנסת על הצורך בשמירה על "ירושלים מאוחדת". עמדה זו קיבלה גיבוי נוסף ברוב מכריע של שני בתי הקונגרס ב-1995.

מאז קמו שתי ממשלות ישראליות שהציעו לחלק את ירושלים, אבל לא הגיעו לידי ניסוח הסכם מחייב. ישראל אינה צריכה להיות כבולה לפרוטוקולים של מו"מ שנכשל. כדי להגן על ירושלים, חייבת הדיפלומטיה הישראלית להציב מחדש את איחודה של העיר כמטרה לאומית ברורה, ולא להפקיר את עניין ירושלים בידי הדוברים הפלסטינים בלבד.

הכותב היה שגריר ישראל באו"ם וכיום חוקר במרכז שלם

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ